פרשת שבוע

תפקידו של אדם בעולם הוא לחיות כמו יהודי. להתמודד עם יצר הרע, להתגבר על התאוות, לעמול, להתייגע, להילחם! לחיות בקדושה ובטהרה. לחיות על קידוש השם

איך כבש סיחון את חשבון המבוצרת? מי הצליח להסיט את ספינת הענק בהבהובי פנס? ואם אנחנו מכירים את הפתגם, למה קשה ליישם אותו?

העשיר המחוצף, שלא היה מוכן לקבל עליו את הדין, החל לחרף ולגדף את הצדיק באופן מביש ובעזות מצח נוראה, כל זאת בעוד הרב מבליג ואינו משיב לחורפו דבר

צריך אמונה פשוטה, אמונה בשם ובמשה עבדו, אמונת חכמים. תמימה זה לשון שלמות, אי אפשר לקיים חצי מהתורה, ולחיות תחת הנהגת הרב "נוח"

לכל אחד מאתנו יש ירדן שהוא לא יזכה לחצות, ארץ מובטחת שהוא לא ייכנס אליה. תמיד תמיד עלינו לזכור, שיש תייר גדול ההולך לפנינו בדרך.

"עשרות שנים אני חיה עם הרב, ומעולם הוא לא הסכים להוציא מפיו שהוא הרב

קרח צועק נשיאות, משה משיב בכהונה, אברך שמנופף לגבאי בתהילים וילד (אחד) שאינו יודע לכתוב. אז מה רצה קרח? אלחטי לבדוק...

כללי המשחק בעולם משתנים, ההבדל בין הצלחה לבין המאמץ להצליח, והדרך שלא להתבלבל בין טוב לרע

כל הנפילה של קרח מתחילה באשתו, שלא היתה מרוצה. אשתו של און בן פלת, לעומת זאת, לא חננה את החוץ אפילו במבט

לא יאמן, מכל המידות לא מצא קרח לטפול על משה רק שהוא בעל גאווה... והלא משה רבנו הינו סמל הענווה

חכמים לא הסיקו מסיפורו של קורח שמחלוקת היא תמיד דבר רע. להיפך, המחלוקת היא סוג של "סם חיים" ביהדות, כל עוד מניעיה טהורים ומטרותיה חיוביות. מהו ההבדל, אם כן, בין מחלוקת קורח ועדתו לבין המחלוקת שבין בית הלל לבית שמאי וכל יתר המחלוקות?

"כלום סבורים אתם", תיאר האדמו"ר, "שקרח היה אדם פשוט שצעק כמה צעקות, שהיה קל להתעלם ממנו וּמֵהֶן? כלל וכלל לא! קרח הצליח לבלבל באמת את דעתם של בני ישראל

לפעמים, יצר הרע חורג משליחותו ובא לאדם במרמה – על ידי שצובע את העבירה בצבעים של מצווה, ומראה לאדם כאילו העבירה היא מצווה גדולה

כאן, במדבר, הם יכולים לבלות את כל חייהם בלימוד התורה, כשצרכיהם הגשמיים מסופקים להם מבורא עולם "על מגש של כסף". שם – בארץ, הם חששו להיות כמו עוד אומה בעולם של עמים

מאות חנויות, עשרות קווי ייצור, שני סוכנים ויבשת אחת (פלוס פינגווין מתנה): מדוע נענשו המרגלים כשטענו "ארץ אוכלת יושביה"?

מי שאוהב את הארץ – לא שורף אותה. לא תמיד צריך ללכת לקיצוניות השנייה, לא לכל מדינה יש BDS, אבל סיפור גדול בישראל – יש ויש

בכל העולם כולו אין נוף כנופי ארץ ישראל. "אווירא דארץ ישראל מחכים!", אפילו האוויר נותן חכמה. אבל את זאת מרגיש רק מי שלא נסתמו רגשותיו

בכל דור ודור ניתכות על עם ישראל גזירות קשות: שמד, טבח, גירוש, עינויים, עלילות דם, מסעי צלב, שריפת כתבי קודש. ועם כל זאת, ודווקא בשל כך, עם ישראל חי וקיים!

טבע האדם, שהוא מתחיל משימה רוחנית במרץ ובהתלהבות, אך עם הזמן דועכת ההתלהבות הראשונית, ולאט לאט תפקידו נעשה מתוך הרגל, בלי כוונה ורצון. הוא יכול מבוקר עד ערב לעשות את רצון הבורא, מבלי לשים לב למי הוא עובד

מדוע ברחו בני ישראל מסיני? האם אפשר לברוח מהקב"ה ומקיום התורה והמצוות? ומה הקשר בין זה לבין אותיות התורה?