פרשת פקודי

כיצד מכריעים אם יש בעשיית מצווה פסול רק בגלל מראית עין או שאין לחשוש ממה שאחרים יגידו? התשובה המפתיעה נלמדת מפרשתנו

יוֹם אֶחָד הִרְגִּישׁ שְׁמוּל-בֶּר שֶׁהוּא חַלָּשׁ מְאֹד. פִּתְאוֹם לֹא הָיָה מְסֻגָּל לָלֶכֶת. הוּא לֹא הִצְלִיחַ לַעֲלוֹת בְּמַדְרֵגוֹת, וְגַם כְּשֶׁהוּא הָלַךְ לְאַט – הוּא הָיָה צָרִיךְ לַעֲצֹר כָּל כַּמָּה פְּסִיעוֹת וְלִנְשֹׁם עָמֹק. "אֲנִי צָרִיךְ לָלֶכֶת לָרוֹפֵא שֶׁיִּבְדֹּק מַה קָּרָה לִי", אָמַר שְׁמוּל-בֶּר לְעַצְמוֹ, וְהָלַךְ לָרוֹפֵא