אברהם אבינו

יחד עם אברהם היה גם בן אחיו, לוט. הוא היה צעיר מאברהם, והושפע ממנו, וגם הלך בדרכו במידה מסוימת. ייתכן שהיתה לו אפילו האפשרות להישאר עם אברהם ולהידבק בזרעו ובדרכו, אך לאור התנהגותו, החליט אברהם להיפרד ממנו

עד לפני שנים לא רבות, סברו המלומדים כי כשאנו מדברים על בני אדם לפני ארבעת אלפים שנה, מדובר בפרימיטיביים, כמובן שאינם יודעים קרוא וכתוב, אין להם הבנה במדעים, הם "האדם הקדמון" הנעדר תרבות וידע. לאט לאט התברר לאנושות בדורות האחרונים, שהתיאור הזה ממש אינו מדויק

נמרוד גיחך מתחת לשפמו על הנער העברי הצעיר שחושב שהוא חכם. "הוא אולי חכם – אבל אני המלך", אמר, וציווה לשרוף את אברהם בכבשן האש. ואז, אז גילה אברהם שלא רק שבורא העולם אכן קיים, הוא גם בחר בו, באברהם, להוציא אותו מאור כשדים

אברהם לא קיבל את רעיון הפיצול, אותו רעיון שהתאמת אצל כל באי עולם בזמנו, שכל המלכים והכהנים והזקנים וחכמי החרשים היו משועבדים לו

ומעבר ל"המון גויים" ול"קהל גויים", יש גם "גוי אחד" שממשיך את דרך אברהם, אך ורק על פי ההתגלות ביציאת מצרים, המשכה של ברית בין הבתרים. ובניו של אותו עם, כאשר הם מגיעים לשמונה ימים, מלים את בשר ערלתם, בדיוק כמו אבינו הגדול לפני שלשת אלפים ושמונה מאות שנה

המחשבה שאדם אחד אנונימי, העומד לבדו בלב הישימון עם עדר כבשים, ובפרט זקן ערירי בן מאה, שהוא, הוא וזרעו – שעדיין לא קיים – ינחלו את הארץ הזו, ארץ שכל כך הרבה עמים רואים לעצמם זכות לשלוט בה, והיא תהיה שלהם לעולם, היא בלתי נתפסת

אברהם, הנושא את עיניו ימה וקדמה צפונה ונגבה, באותה שעה היה אדם בודד. הוא עזב את מולדתו – אור כשדים; אביו ואחיו מתו בחרן; אחיינו עזב אותו כעת. הוא נשאר עם מנהל משק ביתו – אליעזר. הוא זקן מדי מכדי להוליד ילדים. אבל מישהו אחד היה לצידו: בורא העולם

כנראה היתה עיר באזור באר שבע שנקראה על שמו. בבאר שבע, כידוע, חי ופעל אברהם, ושם אירח את המלאכים ואת אורחיו הרבים. מנין לנו זאת?

השבוע הגורלי לקראת ראש השנה: המקובל הרב עמנואל מזרחי בסגולה מיוחדת, איך להתחבר לאברהם אבינו ולמערת המכפלה

אתר טבע יפהפה בתוך שמורה סודית שמשקיפה על האויב: ביקור נדיר מעבר לגדר הגבול מעניק לנו הצצה על בעלי חיים מפתיעים, נוף עוצר נשימה וגם גולת הכותרת – הר הבתרים, ההר שעליו נערך מעמד ברית בין הבתרים, שבו הקב"ה מבטיח לאברהם אבינו לרשת את ארץ ישראל. צפו

גם אם ההורים שלך הם לא בדיוק אברהם ושרה, אין ספק שיש בהם הרבה טוב. קחי אותם איתך לחיים

הסיפור של הכנסת האורחים הוא לכאורה סיפור החסד הראשון המופיע בתורה, סיפור של חסד "פשוט" בין אנשים זרים, והוא מכיל בתוכו אמירה גדולה לכל עושי החסד שיהיו בעולם

אחרי הניכוש – אי אפשר לנוח על זרי הדפנה. צריך להתחיל שוב בחרישה. לא רק בשדה, אלא בעיקר בעבודת המידות שלנו

כאשר אנו מתבוננים בדברי המדרש אי אפשר שלא לתת דגש על המסר החשוב ביותר שמלמד אותנו אברהם אבינו ע"ה, שאהבת הבנים עבורו היא שווה באותו קנה מידה. ואף שאין ראי זה כראי זה