הורדוס

הוא נחרד מן העדויות, נבוך מן ההשוואות. פתאום הבין: הורדוס לא היה שליח הקדמה, אלא אויבה של הרוח היהודית. הוא דיכא כל התנגדות, הפקיע כל אוטונומיה דתית, והלך שבי אחרי תרבות הזרה לעם שעליו שלט

הורדוס פירק לחלוטין את בית המקדש שבנו עולי הגולה, והרחיב את הר הבית המקורי פי שניים מגודלו על ידי מילוי עפר בתוך כתלי אבן גזית עצומים. חלק מהאבנים האלו נמצאות כיום בכותל המערבי והדרומי, מהן משקלן כ-50 טונות, ואין דומה להן בעוצמתן הכבירה

הורדוס השליט טרור ופחד באמצעות משטרה חשאית וצבא של שכירים זרים. הללו היו מסתובבים בין היהודים ומנסים למצוא בדל של דיבורי מרידה. בעוד בבית מדרשם של הלל ושמאי לא מצאו הללו שום עניין בנושאים מדיניים

שמאי ותלמידיו לא פנו לכיוון המדינה, ראשיה, שריה ויועציה. הם עסקו בהלכות, שישה סדרי משנה, וניסו לשקם ולשמר את כל התורה שבעל פה, אחרי כל הרדיפות והצרות שהיו מנת חלקה בעת המלחמות הקשות מול הצדוקים

הורדוס היה כלב שמירה טוב עבור אוגוסטוס, אבל כלב זאב אכזרי כלפי העם היושב בציון, ובראש ובראשונה משפחתו שלו עצמו

הורדוס עמד מן הצד ונחרד. הייתכן כי היהודים העקשנים ירצו להפוך את אריסטובולוס למלך, וידיחו אותו?

הורדוס שהה עם משפחתו במבצר מצדה, ואנטיגונוס צר על המבצר. הורדוס שוב הצליח להימלט, התחבר ללגיון הרומאי, ויחדיו הם עלו על ירושלים

הורדוס השחצן הגיע כשהוא לבוש בבגדי ארגמן של אצילים, חגור בחרבו על ירכו ושומרי ראשו מקיפים אותו. חכמי הסנהדרין נרתעו מפחד שמא יבולע להם, ושתקו. רק הנשיא, שמעיה, לא נרתע מפני אותו רשע, והוכיח את חבריו, איך העזו לוותר על כבוד שמים ולהימנע מלדון את שופך הדמים, מחמת פחד בשר ודם

הורדוס הגר עינה ודיכא את העם בצורה הקשה ביותר שידע העם מעודו, ובצורה שאף עם לא ידע שמלך, שהוא כאילו מלך של עם בארצו, לא כובש ולא בן עם זר, ידכא את עם מלכותו באופן מבהיל שכזה