פרשת עקב

קָם הָאִישׁ וְיָצָא לְכִוּוּן הָאַרְמוֹן. רֶגַע אֶחָד הוּא עָמַד בְּשֶׁקֶט לְיַד הַשַּׁעַר, וּבָרֶגַע הַבָּא פָּרַץ פְּנִימָה וְהִתְחִיל לָרוּץ וְלָרוּץ. הַשּׁוֹמְרִים נִדְהֲמוּ לְרֶגַע, וּמִיָּד מִהֲרוּ לָרוּץ אַחֲרָיו. הוּא בָּרַח מֵהֶם וְרָץ בִּמְהִירוּת אַדִּירָה, וְעַד שֶׁהַשּׁוֹמְרִים הִצְלִיחוּ לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ – הוּא כְּבָר עָמַד מוּל הַמֶּלֶךְ

רק כאשר האדם נאמן לבוראו, זוכה נשמתו לחוש שמחה נפלאה

המפתח וכרטיס הכניסה להשגת יראת שמים בסיסית, פשוטה וקלה, טמון במאה ברכות כל יום. מאה פגישות עם הקב"ה. מאה פניות לאל. זו הדרך להשריש יראת שמים

דוד המלך רצה להוציא את בנו אבשלום משבעת מדורי גיהינום ולהכניסו לחיי עולם הבא. איך זה מתחבר לפסוק "וידעת עם לבבך, כי כאשר ייסר איש את בנו, השם אלוקיך מייסרך"? תובנות מפרשת עקב

קבוצת חברים הוזמנו לביקור אצל אחד מחבריהם שעשה שינוי רוחני, או כמו שאומרים בשפה שלנו - "חזר בתשובה". בין שאר הכיבוד שהגיש לפניהם, היה אבטיח. אמרו החברים, מן הסתם הוא רוצה שנברך על האוכל, מה מברכים על אבטיח?

אין כמו התחושה להביט בסיפוק על המדליות ותעודות ההוקרה התלויות על קיר המשרד שלך ולחייך מאוזן לאוזן... לראות את מפעל חייך חי ונושם, מתפתח ומרוויח הלוא אתה בעשר אצבעותיך הקמת אותו בדם ויזע והיום אתה קוצר את הפירות וכך בגאווה לא מוסתרת אתה מסתובב כל היום...