שעבוד

אולי תהליך הריפוי הלאומי שלנו מהטראומה הלאומית של שעבוד מצרים, יכול לתת גם לנו קצת כלים ותקווה לטראומות הנוכחיות שלנו. אחרי הטראומה שעברנו במצרים, אנו נדרשים לדבר. לשחרר.

מה שקובע את סטטוס האדם הוא לא שעבוד גופו להכנות והניקיונות אלא חירות תודעתו – לצאת מאזור הנוחות, להגיש עזרה, לבלום פה בשעת מריבה, ליצור אווירה טובה, לקנות ולפנק. זו חירות

מדוע היו צריכים בני ישראל לרדת למצרים? התורה כלל אינה מסבירה. האם חטאו חטא כה גדול ונורא, שנגזרו עליהם מאות שנות שעבוד וסבל בעטיו?