רשע

הם כפו את האסלאם השיעי על העם, את השפה הערבית, והורו להשמיד כל מי ששמר על הלשון הפרסית או על דת האש הקדומה. כהני פרס המאגיים, וסתם אנשים משכילים, נרדפו באכזריות. ועדיין – רוב האיראנים לא המירו דתם לאסלאם

הוא נחרד מן העדויות, נבוך מן ההשוואות. פתאום הבין: הורדוס לא היה שליח הקדמה, אלא אויבה של הרוח היהודית. הוא דיכא כל התנגדות, הפקיע כל אוטונומיה דתית, והלך שבי אחרי תרבות הזרה לעם שעליו שלט

בדיוק בנקודה הזו קשה כל כך להרבה הורים. הם טוענים: "למה מגיע לו להיות חוטא נשכר? רשע וטוב לו? הרי גם לי יש יצר הרע, ואני נלחם. שגם הוא ילחם!"