חלום

"הבטתי בעיניו, והן הביעו חום וחיבה. האמת, שגם ארוחת בוקר לא אכלתי. פשוט בבית ההרוס שהיה לי, אוכל חם היה חלום רחוק ובלתי מציאותי. 'לא', עניתי"

הפורעים הסתערו על חומות העיר. קולות כלי הנשק, רובים, גרזנים ופטישים כבדים התערבבו בצעקותיהם הפרועות של השיכורים והגיעו לאוזני היהודים המפוחדים, שהמשיכו לזעוק עד לב השמים לעזרת הבורא. ואז אירע הנס הגדול

עדן הראל-מנשה (49), נשואה, אמא לשישה, גרה ברעננה. אשת תקשורת, מרצה ומנחה. למרות שכל עבודתה היא בדיבור, שיתפה לאחרונה כי השתתפה בסדנת שתיקה בת חמישה ימים: "החיים שלי מאוד אינטנסיביים והיה לי צורך בשקט יחד עם לימוד, כדי למלא את הנפש והנשמה. מפקידים את הנייד כשמגיעים, ומאז קול דממה דקה. זאת גאולה"

"בחיי היום יום היו לי זיכרונות יפים וחוויות נפלאות מתקופת לימודי, אך בתת מודע החל מסע עונש שעורר בי תובנות נוקבות על חוסר המאמץ להיות תלמידה ראויה. סיטואציות מטרידות וכואבות רדפו אותי בחלומותיי"

הוא משלים מהר יותר ממה שאני. עד היום. הוא לא מתייחס למריבה כלל, כאילו לא קרתה, ומספר בשצף קצף על החלום שלו