בעיר אחת היו מקדמת דנא מריבות בין הכהנים שבה. על מה התקוטטו? על הזכות במצות הפדיון של הבכורים! זה רוצה לזכות במצוה (וכמובן אף בחמשה סלעים!), וגם זה רוצה, והיו באים לידי קטטות ומריבות, דבר שגרם לחילול השם נורא, רחמנא ליצלן
מעשה בראובן שהשכיר את חנותו לשמעון תמורת 2000 דולר לחודש, למשך שנה. השניים סיכמו ביניהם, כי במידה ויחליטו על הארכת תקופת השכירות, לא יעלה ראובן את מחיר השכירות כלל
והנה, כאשר נודע הדבר לאחד החכמים בשכונה, טען שחושש כי עברנו על איסור חילול שבת! שכן אחת המלאכות האסורות בשבת היא "מלאכת צידה", ובצידת האיש במקלט הרי שעברנו על מלאכה זו!
מספרים כי לאחר השואה האיומה הביא האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל אֶגֶד ציציות אחד, כדי ליתנו לאחד הפליטים האומללים, שיזכה לשוזרו בבגדו ולקיים את המצוה היקרה
הוא חזק מאד שהרי הוא ברא הכל. אני יודע בסוד שהוא גם אוהב אותך באופן אישי והוא מחכה בכיליון עיניים שתפנה אליו
האם רשאי אני לרוץ, ובלא אומר ודברים להכניס לתוך המכונה מטבע, בכדי למנוע הפסד כספי רב, או שמא בשום אופן אין להפסיק באמצע התפילה
הצער ועוגמת הנפש על איבוד החפצים, המזכרות והמכתבים האישיים היו גדולים מאד. "מה זה עשה ה' לנו"? כך הגיעו הפליטים, בעירום ובחוסר על והתאקלמו באוסטרליה
יד ה' כיוונה את הרופא כדי להציל את חיי האם. וכדברי חכמינו "טעות הרופא - רצון הבורא", ו"כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד"
"כאות הודיה וברכה לה' יתברך, מעוניין אני לתרום חמישית מנכסיי להקמת מחלקה חדשה בבית חולים, (והמדובר בסכומי עתק). מבית החולים אליו פניתי נמסר כי נצרכים הם להקים ב' מחלקות נוספות..."
הגיעו הארבעה ליעדם, וכאן אירע דבר מזעזע. שלשת החברים הזדרזו לצאת מהרכב, וברחו מהמקום במהירות עד שנעלמו עקבותיהם
