שילם עבור חבירו בכרטיס אשראי אך חשבונו לא חוייב
מעשה שהיה, בראובן ושמעון ששבו יחד לביתם לאחר סיום יום עבודתם. וישא שמעון את עיניו וירא למולו חנות תכשיטים, ופתאום נזכר כי טרם רכש עבור רעייתו מתנה לכבוד החג
מעשה שהיה, בראובן ושמעון ששבו יחד לביתם לאחר סיום יום עבודתם. וישא שמעון את עיניו וירא למולו חנות תכשיטים, ופתאום נזכר כי טרם רכש עבור רעייתו מתנה לכבוד החג
מעשה בראובן שהשכיר את חנותו לשמעון תמורת 2000 דולר לחודש, למשך שנה. השניים סיכמו ביניהם, כי במידה ויחליטו על הארכת תקופת השכירות, לא יעלה ראובן את מחיר השכירות כלל
מידי שנה נוהג ראובן לעלות לתורה בקריאת "ברכת כהנים" שבפרשת נשא, וטען כי זו סגולה נפלאה, ובטוח כי בזכותה מתברך ומצליח כל השנה. נוהג היה הגבאי להכריז במכירת העליות "עליית ברכת כהנים"
והנה, שמעון הבין כי ביקש ראובן לשלם 515 אלף. לפיכך נענה ואמר: "מכיון שנקבת ב-515 - כן יהי כדבריך. הבה וניגש לכתיבת החוזה..."
רבבות בני אדם השתתפו בהלוויית אותו הצדיק. במקום היתה צפיפות גדולה, עד שבלית ברירה עמד ראובן, אחד מהמלווים, על גבי תקרת רכב שחנה בצד הכביש
מעשה בראובן ושמעון שהגיעו בו זמנית לבית הכנסת. טרם כניסתם בפתח עמדו נבוכים ונסתפקו
כשקיבל ראובן את המכתב שמח שמחה גדולה, ומיהר לחנות בכדי לרכוש באמצעות ה'זיכוי', שהיה מזוייף באופן משכנע ביותר, חבילות שלימות של ממתקים מממתקים שונים, ואף הזמין את ידידיו כדי לאכול עמו...
לקראת ערב, שאל ראובן את חבירו האם ביצע שליחותו. בוש ונכלם אני, השיב שמעון, לקחתי בעוונותיי את המנות ואכלתי אותם בעצמי...
והנה כל אחד מהם התנער מהאחריות על מציאות השטר המזוייף, וטען כי בוודאי שאין זה השטר שלו, ואת החוב צריך ראובן להשיב במלואו, כל עוד לא הוכח שהשטר המזוייף הגיע ממנו!
שני בניו, ראובן הבכור ושמעון הצעיר, חפצים היו מאד לזכות במצות נתינת הכליה לאביהם
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה