זוגיות

הגם שהבעל "חייב" לתת כתף בעשיה לבית לאישה ולילדים, מכל מקום אם נראה לו או שנשדר לו שהוא חייב, הרי אנו הולכים נגד אישיותו

אם הכול טוב לי וכלום לא חסר, וכל חוסר יכול להתמלא מאליו בזכותי, או בזכות החברות המדהימות שלי, הצד השני עלול להרגיש קצת מיותר

שתי אלמנות מלחמת חרבות ברזל התארסו בימים אלה. נדמה לי שהן הראשונות. זה הכי אישי שיש, אבל שתיהן מסכימות שזה גם לאומי וציבורי מאוד

"זה נכון שהאכזבות שלך ממנו גורמות לו לנסות שוב ושוב להשתנות, אבל אם הוא לא יחווה הצלחות, בשלב מסוים הוא פשוט ירים ידיים". איך קליפות המן וזרש מונעים מקשר להיבנות?

בעלת תשובה מחפשת את הזיווג המיועד לה. היא חושבת שהוא כבר הגיע – אך הוא גם הלך. עמוק מתוך הייאוש היא מחליטה לשמוח, ואז מגיעה הישועה

"ככל שהעיוות הלך וגדל – היכולת שלכם לייצר משהו אמיתי בקשר נפגמה, ובסך הכל התחלתם למחזר כל מיני תנועות מדומיינות ולא אמיתיות שכל פעם ריסקו אתכם"

רוח המחמאות בבית משדרות אף חינוך טוב על כל בני הבית, שיש לנהוג כך גם כלפי אחרים, ומתוך כך תתרבה אהבה בין בני אדם

ולפעמים זה לא קשור בכלל לאיפה את נמצאת. הבדידות הזו היא משהו שכל אחד מרגיש. זו הרגשה שמשהו בפנים לא מצליח להתחבר, כאילו יש פער בין מה שאת נותנת לבין מה שאת מרגישה

"בכל פעם שאעלה לענן, זו נקודה שאני שוב אתחבר לילדה הפנימית שלי, ואעניק לה את תחושת הנוכחות שכל כך הייתה חסרה לה בילדות. בכל פעם שארד למטה, אני אקח את החיבור הזה ואיישם אותו במציאות עם הילדים שלי"

אם ילד העליב אותך, אתה לא חייב לפגוע בו. אתה יכול להיות גדול יותר ממנו, והוא יבין לבד שהוא קטן. וזהו אחד הלימודים המאלפים ביותר בשלום בית