הרב דן טיומקין

פקידנו כהורים לנערים בגיל ההתבגרות אינו לכפות, אלא ללמד את ילדינו לקחת את האחריות ולהפעיל את השריר הזה בעצמם

בדיוק בנקודה הזו קשה כל כך להרבה הורים. הם טוענים: "למה מגיע לו להיות חוטא נשכר? רשע וטוב לו? הרי גם לי יש יצר הרע, ואני נלחם. שגם הוא ילחם!"

לא צריך לקבור ולהתעלם מן הטענות והתלונות שבלב, אלא להציף אותן. כמובן, המטרה אינה להישאר בתלונה, אלא עצם העלאת התלונה מביאה עמה גם את התשובה, שכל מר הוא תיקון

כאשר ההורים לא מחוברים מספיק לעצמם, הם פוחדים מדי להכיר ברגשות של ילדיהם, וזה פתח לצרות. עצם השמיעה, עצם ההכרה, זה דבר שמעלה חוסן, וחוסך כל כך הרבה צרות

אני חושב שאם יהודי היה יודע כמה כל מעשה, דיבור ואפילו מחשבה שלו, מצליח להשפיע בעולם, כולנו היינו מתנהגים קצת אחרת. זה היה מכניס לנו יותר אחריות בחיים

זו הנחת היסוד – בכל תכונה של ילד יהודי יש ניצוץ טוב. תראה אותו, תבין אותו, תקבל אותו, אל תילחם בו, ואז יהיה לך קל יותר לנווט אותו למקומות של קדושה

בהתחלה, אחרי אירוע קשה, צריך "מנשה", מלשון שכחה. לשרוד, לעבור הלאה. אבל לא כדאי להיתקע שם. צריך להתקדם, לטפל בעצמנו, להתמודד ולצמוח מהכאב