ליד קבר רשב"י נמצאת מערת קבורה גדולה, ובה שני חדרים גדולים עם 37 בורות קבורה ומצבות. כיום מוסדרת כניסה, תאורה, מעקות, ומדרגות, ועל השלט כתוב: מערת הלל הזקן. אמנם בעבר היתה המערה מקום עליה לרגל, ונחשבה גם כמקום של ניסים, ויוחסה להלל ולשמאי
בשנת 1837 פקדה שוב רעידה קשה את צפת, אבל הפעם, על אף שבית הכנסת הגדול אבוהב, נחרב, הקיר הדרומי ובו ארון הקודש עם הספר העתיק – שרד
המון המוסלמים הפראים החל להתעלל בגופתו של באטו. נסים שמאמה, שרצה למנוע את החרפה הזו, שלח את משרתיו לזרוק מטבעות מן החלונות, וההמון הניח לרגע את הגופה כדי ללקט מטבעות
המבקר בקבר הרשב"י יראה שם תיבת תצוגה קטנה, ובה חתיכת עץ זית קטנה, ולצידה כתוב "עץ האידרא". מאין באה לשם אותה חתיכת עץ? ואיך היא קשורה לאידרא של רבי שמעון בר יוחאי?
המלך המרושע, שצפה את תוצאות מעשיו, הטמין מאחורי החומות קבוצה של שכירי חרב נוכרים, שנכנסו והרגו בעם. אלפי איש מתו באותו היום
תקופת תור הזהב שתחת הכיבוש המוסלמי תיזכר לדורות כתקופה מיוחדת בתולדות ישראל, שבה קמו לנו גדולי תורה שהנהיגו את האומה ותרמו מחכמתם בכל ענפי המחשבה, החברה וניהול המדינה
עד היום לא סיימו החוקרים והלומדים להבין, לפענח ולתייק את כל החומר מהגניזה. זה למעלה מעשרים שנה ששוקדים על סריקה והעלאה של מסמכי הגניזה לרשת, וגם פרויקט זה עדיין לא הסתיים...
רוב היהודים עמדו בעינויי תופת שקשה לתאר, ולא הודו בכלום. אמנם היו מביניהם כמה שכמעט ונטרפה עליהם דעתם, כך שלא נותרה להם ברירה אלא "להודות" בדברי ההבל שניסו להוציא מפיהם בכוח
כל מרכבה שיוצאת בדרך המלך נעצרת ע"י פקודיו השודדים, תוכנה נשדד, ואנשיה אף עשויים להיפצע או להיהרג. זה כמה פעמים שיצאה משלחת צבאית לאזור, אבל השודדים, שמכירים היטב כל נקיק, ארבו גם להם, וחיסלו אותם עוד לפני שהתחילו להילחם
