כשאתה חוזר בתשובה אתה לומד שקיימים בתוכך שני קולות
האמנם צריך תמיד להקשיב לקול הפנימי? הוא עמוק, והוא אמיתי, אבל מאיזה מקור הוא מגיע? מיהו זה ששולח את הקול הפנימי הזה?
האמנם צריך תמיד להקשיב לקול הפנימי? הוא עמוק, והוא אמיתי, אבל מאיזה מקור הוא מגיע? מיהו זה ששולח את הקול הפנימי הזה?
אני תמיד אומרת: הלוואי שהחיים של אנשים היו מאושרים כמו שהם מוצגים בפייסבוק. אנחנו מציגים את מה שאנחנו רוצים שיראו, ולא בהכרח את האמת
הרגשתי לא שייכת לשם. אני מרגישה שניצלתי שנייה לפני שהתעטפתי בעוד קליפה של חילוניות. חזרתי הביתה, והבטחתי לעצמי שזו הפעם האחרונה. עד אז חשבתי שלשמור שבת זה חנק, שזה לשבת בבית ולהסתכל על הקירות עד שתצא השבת. עד שגיליתי באמת מהו עונג השבת
חברה שאלה אותי היום: "התשובה באמת ממלאת אותך?", לא ידעתי כיצד לענות לה, כי אין מילים גדולות מספיק כדי להכיל את התשובה, תרתי משמע
תסתכל על האישה שלך, תסתכלי על הגבר שלך. תראו את החסרונות שיש בהם, שנוצרו רק מתוך האהבה שלכם זה לזו. הקב"ה המזווג זיווגים, נותן לכל אחד את בן הזוג המושלם עבורו
לא העבודה מביאה פרנסה, לא התקופה מרפאת ולא היכולות האישיות מביאות את השידוך. אלה הן רק ההשתדלויות, אבל אנחנו לא שולטים במה שקורה בעולם. היחיד שמנווט אותנו, הוא הקב"ה
השם הוא הרופא כל חולים, הוא המזווג זיווגים ופרנסה רק מאיתו יתברך... אך אנו מצווים לעשות את ההשתדלות. ואם אדם מתרץ את העצלות שלו באמונה, הוא בעצם סוגר לעצמו את צינורות השפע
בואו נסלק מחיינו את כל המיותר, בואו נשחרר מהראש את כל ה"אני מאמין" שלנו, שבעצם לא תורם לנו דבר. בואו נגיד די לרדיפות עצמיות. בואו נרשה לעצמנו להמשיך הלאה בשמחה, כי הטוב ביותר עוד לפנינו
המצווה הכי קשה לאישה, היא לכסות את שערה. אבל כיסוי הראש נותן לאישה את כל מה שהיא זקוקה לו, ועוד הרבה יותר
הריקנות הזאת הייתה חלק ממני שנות ארוכות, באותן השנים בהן כל המרדף שלי היה אחר החומריות, אחר התאוות של הגוף. אותה ריקנות רימתה אותי, אותו יצר שיקר לי בכל יום מחדש
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה