איה קרמרמן

את השדרוג הפי מאה שלי. את חזקה. את שלמה. בלי עין הרע, את בריאה פי מיליון ממה שהייתי בגילך. הצניעות היא חלק ממך בצורה שמעוררת בי קנאה

מעשיית התבואה המורעלת, המילים של אביב גפן, והבשורה שהגיעה מכנס הנשים של "צמאה"

אין פה קשר לרוצה או לא רוצה, יש פה את מציאות השם. במציאות שלו הוא החליט שאני לא באה לשבת. אם יש משהו שלמדתי בחודש הזה, זה שאני צריכה להיות בביטול

מה קורה למי שאין לו מזל של להיות בהודיה? אין לו מזור? אז יש. על זה נאמר: אופטימיות, למסוגלים. מוכח מחקרית שכשאתה משתדל לראות את הטוב שיש בחיים סביבך, אתה תמשוך את הטוב אליך

שלושה סיפורים שמלמדים אותי שכשמבקשים, השם עונה. אומנם התשובה שלו מסתתרת בתוך המציאות, אבל היא צלולה וחד משמעית, היא אומרת: אני איתך

"תראו את האבסורד, אני מציע לכם לעוף על עצמכם עמוד שלם ואתם מתווכחים איתי שאתם מוכנים לכתוב שורה?! אתם קולטים מה קורה פה?"

ואו. איך הרגשתי שקרנית. לפני דקה כתבתי טור על כף זכות, והנה שוב הניסיון נוחת לי בבית דקה לפני שבת. איפה הצדיק כשצריך אותו?!

"תגידי, את חיה בסרט? העולם שייך לצעירים", הפטירה לעומתי אחת מחברותי. עניתי לה שהצעירים בטוחים שהעולם שלהם, אבל כמו בדברים רבים, הם טועים בגלל יהירות אימפולסיבית

נשמתי עמוק. בגדול אני לא יכולה להצדיק את ההתנהגות הזאת. לא הייתי נוהגת באותה הדרך. אבל אולי בקטן אצליח? ניסיתי במחשבות למצוא כף, ואם לא כף אז כפית, ואם לא כפית אז קורט זכות

הרמתי אליך עיניים. המון. יותר מהיכולת שלי לספור. הרגשתי חסרת אונים, כמו אביון פושט יד, והבטתי אליך. שתושיע. שתלטף. ביקשתי משיח. אני מבקשת משיח