תמיד בשמחה

אנו ניצבים לפני יום גדול וקדוש - ל"ג בעומר, בו מרבים בשמחה, בשירות ותשבחות ובלימוד תורה

לאחר הפיגוע המחריד בבורגס לא הבינו הבולגרים למה צוות זק"א מישראל מקפיד כל כך על כבוד המת. אבל פעילי ארגון החסד פעלו ללא לאות, כמו תמיד. ראיון עם דנו מונקוטוביץ, סגן מפקד המשלחת לבולגריה, שמעניק הצצה אל מאחורי הקלעים של עבודת הקודש

הוא אחד האנשים היותר חייכנים שיש - תמיד שולף בדיחה ונהנה לצפות בתגובת האדם שמולו. מי שצפה בטלוויזיה לפני 20 שנה יידע לזהות אותו מתכניות ישראליות פופולריות. הכישרון היה טמון בו תמיד, רק שבשלב מסוים הוא לקח אותו לכיוון אחר. בהרצאות הסטנד-דת שלו הרב שמעון פרץ לא משאיר אף אחד בקהל לעשר שניות בלי להזיל דמעות. מצחוק

שאלה: האם יש חיוב ללכת תמיד עם טלית קטן, לקיים מצוות ציצית?

כאשר כולם רקדו לכבודה של תורה, הבחור עמד מן הצד ולא השתתף בשמחה. הדבר נגע מאוד ללבי. ניגשתי אליו וביקשתי ממנו במאור-פנים להצטרף למעגל הריקודים, אך הוא סירב. ניסיתי שוב ושוב, אך הוא היה בשלו

כבעל תשובה, לא הבנתי מה גורם לאנשים שגדלו בבתים דתיים לעשות את הדרך ההפוכה. תמיד חששתי שהם גילו איזה סוד שעדיין לא עליתי עליו... לאחר שקראתי את הספר "הדתל"שים", נפל לי האסימון: האנשים שעזבו את הדת לא גילו שום סוד גדול, הם סתם הרימו ידיים בלי שום סיבה משכנעת

יהודי מצד האמת הפנימית שלו, שייך תמיד לקב"ה. כל החטאים שהוא עושה הם רק חיצוניים! מעשיו הרעים אינם נובעים מפנימיותו, הוא לא באמת שלם איתם

גם אם המצב הנוכחי בדרום קשה ומתיש, תמיד צריך לזכור שעם ישראל חווה צרות במשך כל ההיסטוריה שלו, ולמרות זאת עם ישראל חי וקיים לעד ולנצח נצחים. כעת עלינו להתחזק במצוות, קריאת תהילים, ביטחון בה ובעיקר אחדות

אנשים רבים רוצים להתחסד עם סביבתם, אך אינם יודעים תמיד מהו גבול הנתינה הראוי, והיכן מגיע הזמן להפסיק. כיצד ניתן לדעת אם במקרה פלוני הדבר הנכון הוא לומר לא, או שנכון דווקא להתאמץ ולעשות חסד מתוך מסירות נפש? הרב ארז משה דורון מסביר את הסוגיה בבהירות ובחכמה מופלאה. חסד ואמת נפגשו

ילד בעודו קטן, אם מונעים ממנו לשחק ומכריחים אותו להתפלל ולקיים מצוות, לכשיגדל הוא עלול למאוס בהן. לעומת זאת, אם לא יקפידו עליו בקטנותו, ויאפשרו לו לשחק כאוות נפשו, כאשר יהיה בגיל החינוך, הוא יקיים את המצוות ויתפלל בשמחה