סיפורים קצרים

קול דמי אחינו זועקים אלינו מן האדמה. בעוד עשרות יהודים עדיין קבורים תחת ההריסות הכבדות, ניצולים חושפים את ניסי ההצלה שלהם מגיא ההריגה

מששמע זאת ה"חפץ חיים", אמר: "מי יתן לך ברכה? ישראל מאיר?! חס ושלום! הברכות מסורות לשבת קודש! היא מקור הברכה!"

הרב הניח יד חמה על כתפו של הגביר, והורה לו להביט מבעד לחלון שמאחוריו. לבו של הגביר כמעט החסיר פעימה. מן החלון נראו להבות אש

שמעתי את נשיפותיו מעבר לקו. הוא איש עסקים מצליח ואסרטיבי, ואינו רגיל לכך שמסרבים לו, עשרות עובדים נתונים למרותו ומצייתים למוצא פיו. 'אל תעשה שטויות', פלט בזעם כבוש

"שרה'לה, את יודעת לאן לוקחים אותי? – לבית הסוהר. את יודעת מה יעשו לי? – יהרגו אותי. את יודעת למה? – כי אני דאגתי שילדים יהודיים בלנינגרד יעשו ברית מילה, ושלנשים היהודיות יהיה מקווה טהרה שתוכלנה לטבול בו. את יודעת שרה'לה, מה אני מבקש ממך?" פוסט מצמרר במיוחד

חכם שכמוני, עוזר לבטלן, הרהרתי קצת והלכתי משם בלב מנופח. במקרה אחר, הייתי מבקש ממנו ברכה

מדי בוקר המתינו המתפללים לגביר של העיירה שיואיל בטובו להגיע לתפילה. זה מה שקרה כשהתארח שם הברון רוטשילד

מעבר למסר ש"מה שאדם עושה לעצמו הוא עושה", אנו לומדים פרק ממצה בשיעור החשוב בחיים: איך נתייחס לקשיים בחיינו, בצמיחה או בצניחה?

עדות מצמררת של שבויה בכת במסווה חרדי. על הניצול והשעבוד, עלההשפלות וההתעמרות, ועל הדרך הקשה בהיחלצות מתוך הכת. "עזבתי את הכת" כך מיכל לבקוביץ, "אולם הכת לא עזבה אותי"