הורים במחלקה האונקולוגית, פרק ט’: הצחקנו את התכניות שלנו
"מה אמרת? למה התכוונת? קרה משהו? איפה הן? איפה שבוּש? איפה אביטל? למה הן לא בבית?" - הדרמות שליוו אותנו
"מה אמרת? למה התכוונת? קרה משהו? איפה הן? איפה שבוּש? איפה אביטל? למה הן לא בבית?" - הדרמות שליוו אותנו
סוויטש בראש זה מה שכל אחת עושה באיזשהו שלב, מי במוקדם ובמי במאוחר. המעבר בין שלבי הילדות לבחרות, לנישואין ולאימהוּת הם לא רק חיצוניים, יש בהם גם שינוי תודעתי, אותו לומדים עם הזמן
כמה כבר אפשר לגרד? אבל אני מגרד. כל המשחות שנאספו מכל המחלקות השוכנות בבניין בית החולים לא הועילו מאומה. רק לגרד, ורק אבא...
איך מצליחים להמשיך לחיות אחרי שילד נפטר, ואיך מנחמים הורים בשעתם הקשה מכל? מה יכול לחזק, ואלו מילים מרימות אנשים מאבלם הכבד להמשיך את החיים? הרב קלוגר, מייסד ארגון "חזקו" להורים שכולים, פותח את סגור ליבו ומשתף אותנו בדרך החתחתים שעבר. "חזקו ויאמץ לבבכם"
איפה תמצאו מורה (מורה פרטי או מורת שילוב) שילמד עם הילד 5 דקות? אין דבר כזה. בדיוק בשביל זה אני מלמד את ההורים לעשות את זה
וכך חזר על עצמו מעמד חיפושים זה בכל מחלקה ומחלקה ממחלקות בית החולים, ובכל קומה וקומה מקומות בית החולים, ובכל חדר וחדר מחדרי בית החולים, חוץ מקומה אחת... חוץ ממחלקה אחת... אחת ויחידה. קומה שבע – המחלקה האונקולוגית
אף אחד מן הילדים אינו יודע על התכניות הקורמות עור וגידים, וביום ראשון בעזרת השם מגשימים את המשאלה לאחר אין ספור של אכזבות ודחיות... אבל הפעם התברר שהתכניות הרחיקו לכת יותר מדי
ניר קפטן יצא לפגוש הורים המתמודדים עם ילדים מיוחדים, ויצא עם תובנות מעצימות על ההתמודדות, הלבטים, רגעי המשבר ורגעי האור - בכתבה המרגשת שלפניכם
שמחת הילדים בבית הרקיעה שחקים, ושמחתה של שבוּש שחקה רקיעים. כבר ניצב אני בטור המכוניות העומדות ברמזור לכיוון שמאל ברחוב רבי עקיבא־הרב קוק. רואה אדום וממתין לירוק, אבל במקום זאת הגיע השחור. צליל מנגינת הטלפון מנדנד לי את נדנודו