יעקב אבינו

בפעם הראשונה שאנחנו פוגשים את בני ישראל (בניו של יעקב אבינו) מוגדרים כעם, היא בפרשת שמות, ככתוב: "ויאמר [פרעה] אל עמו, הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו...". (שמות א´, פס´ ט´)

בפרשת השבוע אנו נחשפים להתרחבות משפחתו של יעקב אבינו ונשיו רחל ולאה עם הולדת השבטים. אך ישנו פסוק מעניין המופיע במהלך הלידות שמתארת התורה והיא לידת יהודה, אחר שלאה ילדה אותו החליטה לקרוא לו יהודה כפי שאומר הפסוק "ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה על כן קראה שמו יהודה" (כט ,לה)

יעקב אבינו יוצא מבאר שבע ופניו מועדות אל העיר חרן. הוא נוטל את מקל הנדודים על פי הוראת אמו – רבקה. לרבקה נאמר בנבואה שעשיו אחי יעקב מתכונן להורגו. בנקודה זו מתחילה מסכת חייו המיוסרת, שלא הרבה היו מסוגלים לעמוד בה. חכמים במדרש כותבים שיעקב עבר את כל סוגי הצרות שאדם מסוגל לעבור: נדודים בלתי פוסקים, ארבע עשרה שנות עבודה בתת תנאים בשביל הדבר האלמנטארי ביותר - נישואין