עובר

מישהו עשה דבר שלא תואם את הציפיות והרצונות שלנו, ואז היצר הרע בשיתוף כוח הדמיון שלנו נכנסים לפעולה ומשדרים למחשבה שלנו. כיצד בולמים את ההידרדרות?

ניתן להניח כי במשך דורות רבים, אילו הזדמן לאנשי המדע הרציונלי לפגוש בדברים אלה של התלמוד, היו הם מגיבים בתמיהה מהולה בתרעומת: "העובר במעי אמו הרי הוא גוש בשר מתפתח, המשולל כל תכונה הקיימת במי שכבר יצא לאוויר העולם, וכיצד ניתן לייחס לו קליטת המתרחש בחוץ ותאוות?!

אנחנו רוצים שהילדים שלנו יתפללו, יאהבו את הסידור וירגישו קשר אמיתי לקב"ה. אבל מה עושים כשהילד מסרב לפתוח סידור או מודיע בבוקר ש"אין לי כוח להתפלל"? מצד אחד קיימת מצוות חינוך, ומצד שני לחץ מוגזם עלול להפוך דווקא את התפילה למוקד של מאבק. איפה עובר הגבול?

מתי עזרה היא בחירה? ומתי היא כבר חובה שאי אפשר להתחמק ממנה? הפסוק ממשלי מסמן את הרגע המדויק שבו הגבול הזה עובר - ולמה חשוב כל כך להכיר אותו