והערב נא

אשה זו היתה עניה מרודה וחסרת אמצעים, ומאחר ולא היה באפשרותה כלל לגדל את בנה, היא החליטה לנוטשו

אני מוכן למול אצלך, אך ורק אם המילה תהיה ללא כל 'סממן דתי', דהיינו, ללא אמירת הברכות, קריאת הפסוקים, השירים וכו', כמו כן התינוק יהיה מושכב על מיטת המרפאה ולא בידי הסנדק...

ויהי היום, נולד למיכאל ורעייתו בן זכר. בשמוע האב את הבשורה המשמחת, מיד הגיע לארץ ישראל לשמחת הברית, פנה אל בנו ואמר לו: "שמעתי כי קיימת סגולה נפלאה בסנדקאות... אני מבקש ממך שתכבד אותי בזכות זו בברית נכדי!..."

מעשה שהיה ביהודי ירא שמיים, ר' גרשון שמו, אשר נכדו ראובן, עזב את דרך התורה והמצוות, רחמנא ליצלן, ופרק ממנו עול מלכות שמים. צערו של הסב היה נורא, והמחשבות אודות נכדו הטרידוהו בכל עת

מעשה באדם שהתארח בבית-מלון יוקרתי, ובחדרו היה מקרר מלא בכל טוב, אלא שמחיר כל מוצר היה יקר ביותר

מעשה אירע בחתן שהגיע אל הספר לפני כניסת שבת, וביקש להסתפר לכבוד השבת-חתן שלו . "כבר מאוחר מדי", הודיע הספר, שעמד ממש לפני סגירת המספרה

"למינים ולמלשינים אל תהי תקוה, וכל הזדים כרגע יאבדו, וכל אויבך ואויבַי, וכל שונאיך ושונאַי מהרה יכרתו..."

במדרש יש מיכאל שר הגדול מקריב נשמתן של צדיקים על המזבח של מעלה, ועל זה תקנו ואשי ישראל". וברור שבנכם הי"ד שנרצח בעודו שקוד על תלמודו, הוא מאותם קרבנות המתקבלים מאהבה לפני בורא העולם לכפר על העם היהודי

בצאתו את לונדון שאל אותו אחד מתלמידיו מדוע הוא חוזר אל גיא הצלמוות, "הרי ראש-הישיבה מכניס את עצמו ממש אל מר-המוות?"

האם הנהגה זו היא כדת של תורה? האומנם יש להמתין עד שאחרון התלמידים יקפוץ וינצל, או שהיה צריך הרב לקפוץ כמה שיותר מהר כדי להציל עצמו, שהרי 'חייך קודמים לחיי חברך'?