הילד הקירח שרוקד

הוא פנה אל הציבור מנהמת ליבו, וסיפר בבכייה על מצב משפחתו העגום. בין היתר התייפח וסיפר בבכי כי אמו מגיעה אל הגן של אחיו הקטן בכדי לאכול ארוחת צהריים... ההמון שהאזין ברתת לדברי הילד המסכן, פתח את ליבו ואת כיסו

הספר סיים את מלאכתו, אך האיש טרם הגיע. "מה קורה עם האבא שלך? עד מתי אחכה לו!" שאל הספר. השיב הילד: "אבא שלך?! הוא כלל לא אבי

בני התינוק חולה ומרבה לבכות. אנו נוהגים להרגיעו על ידי הושבתו במרפסת, או אז מתבונן הילד במכוניות ובאוטובוסים הנוסעים בכביש, וכך נרגע

והנה, בימי החלמתו של הילד הבחינו הרופאים, שמבקריו הרבים אינם אלא... אחיו ואחיותיו! לתמיהתם הסבירה האם: לא שיקרתי כלל, הילד אכן נולד כעבור 15 שנות נישואין...

אַבָּא שֶׁל דָּוִד הֵבִין אֶת הַדָּבָר, הוּא נִגַּשׁ לַבֶּן שֶׁלּוֹ וְאָמַר: "אֲנִי מַבְטִיחַ לְךָ שֶׁמֵּהַיּוֹם אֶשְׁמֹר אֶת הַשַּׁבָּת. בֹּא, נֵלֵךְ הַבַּיְתָהּ יַחַד.." דָּוִד נָתַן לְאַבָּא שֶׁלּוֹ נְשִׁיקָה בַּיָּד וְאָמַר: "אֲנִי מְאֹד שָׂמֵחַ שֶׁשְּׁנֵינוּ שׁוֹמְעִים לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.."