פרשת השבוע

השבוע ציינו את חורבן בית המקדש. ידוע שכאשר ייבנה המקדש תגיע הגאולה. אם כך, מדוע אנו לא בונים אותו כעת?

גם בפרשת השבוע ממשיך משה רבנו את דבריו אל בני ישראל והפעם הוא מדבר על עצמו וכך הוא אומר "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר וכו אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון"

בני ישראל שוהים במדבר בתנאים של בית מלון בן אלפי כוכבים, לא חסר להם דבר! מן יורד להם מן השמיים, מים מבארה של מרים, הבגדים גדלים יחד איתם והענן מנקה אותם, הם בטמפרטורה מבוקרת... לא צריך לצאת לעבוד כי לא חסר דבר!

הוא היה עשיר גדול, התגורר בבית מפואר, היה גם תלמיד חכם וירא שמים, דבר אחד העיב על אושרו של זלמן - שלש בנות מבוגרות לו בבית, שיושבות ומצפות לחתן שמשום מה בושש לבוא...

"תפסיק להעיר לי". משפט הנאמר פעמים כה רבות בין אישה לבעלה, בין בן לאביו ובין עובד למעסיק. כולנו לא אוהבים שמעירים לנו ומבקרים את הדרך או המעשה שעשינו, אז מה באמת לא נעיר? לא נוכל להביע עמדה? ואם כן, כיצד? מהי הדרך שההערה שלנו תביא בקרבה השפעה על הזולת ולא רק פורקן של עצבים?

לאט לאט עיכל הבחור את המציאות המפתיעה. לפתע ננער מתדהמתו ושאל תוך שהוא מצביע על העגלה: "אמא, הצלחת אפילו להביא ילד נוסף לעולם?"

אליעזר ידע בדיוק מהן התכונות החשובות בבת הזוג שתתאים ליצחק אבינו. אך המציאות היא שרבקה אמנו הייתה הרבה מעבר למה שחיפש

האם פרשיית רוצח בשגגה, קשורה אלינו, אל חיינו היומיומיים? וודאי שכן. שהרי "תורה" היא מלשון הוראה, הוראה רב זמנית... מהו המסר הרלוונטי עבורנו, במאה העשרים ואחת? המסר הוא עצום. אם נקלוט אותו יתכן וחיינו ישתנו לטובה...

בערבות מואב על שפת ירדן יריחו מספר פסיעות טרם כניסתם של בני ישראל אל הארץ המובטחת, מקבלים בני ישראל הוראות אחרונות על ידי משה רבינו אדון הנביאים ביניהם גם ציווי על בניית ערי מקלט והשהות שם

פרשת השבוע פותחת בפרשת נדרים. וכך אומרת התורה " איש כי ידור נדר לה, או השבע שבועה לאסור איסר על נפשו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה"