פרשת השבוע

בפרשתנו, פרשת חיי שרה פותחת בפסוק "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה". התורה מצמצמת מאוד במילים, כל מילה וכל אות מלמדים אותנו מסר לדורות, מהו פשר אריכות הדברים, למה לא נכתב "ויהיו חיי שרה מאה עשרים ושבע שנים"?

בפרשת חיי שרה מסופר על המפגש המפורסם בין אליעזר לרבקה על שפת הבאר, שהוליד בעקבותיו את השידוך בין יצחק לרבקה

הוא מבשל בעצמו את המאכלים לשבת, ממחיז את פרשת השבוע להצגה ביחד עם בני משפחתו, שר על שולחן השבת את "אשת חיל" לפי הלחן שלו. קבלו שאלון שבת, וגם את "אשת חיל" מתוך אלבומו החדש של גולן אזולאי, להורדה בחינם

מלקחי הפרשה: גם כאשר אתה כועס ובצדק כיעקב, עדיין עליך לשמור על לשונך לבל תתבטא בצורה שאינה הולמת

בפרשת השבוע, בלק, אנו נפגשים בפרופיל ההתנהגותי המוזר והמפליא של בלעם הרשע, אשר הכיר את האמת ונפגש עמה, בקרבה הגדולה ביותר שגוי יכול להגיע אליה

לבלעם בוער לנצח את עם ישראל, ומכיוון שהוא מאד חכם ברור לו משהו שהלוואי והיה ברור לנו: הוא יודע שעם ישראל הוא עם מוזר. רק פונה לאלוקיו והוא מיד מושיע אותם. לכן הוא מוצא פתרון מקורי...

האדם יכול לשמוע דברים נכונים וברורים, אך אם הוא בעל אינטרס עלול הוא לפרש את הדברים לפי הנראה והנוח לו

כידוע, אין מילה מיותרת בתורה. אם כך, לשם מה היא כותבת את תפריט הסעודה שאברהם הגיש בפני המלאכים? סתם לתת לנו מושגים קולינריים?

האמת והשלום הם ערכים נעלים ביהדות. אך מה קורה כשיש התנגשות ביניהם? בפרשתנו נמצאת התשובה המפתיעה

לכל אחד יש התמודדיות שונות אם זה בשמירת מצוות, בתוספת שעות לתורה, בהתחזקות בצניעות, ביראת שמים ועוד, ופעמים שאדם עושה חשבון אם אעשה כך יאמרו עלי כך, ושמא אפסיד מזה? ואולי זה מה שהוא שונה?