האם הקב"ה רוצה שנעשה מצוות אשר נגרמות ע"י העדרות רגשית?

נמציא דוגמא: ישנו אדם מבוגר אשר הולכת למכולת כל יום, ואני, בדרך חזרה מהעבודה פוגש אותו כל יום, הפגישה מסתכמת בשלום-שלום. יום אחד, הבוס קידם אותי בעבודה - ואני מתוך רגשות של שמחה - החלטתי שאני עוזר לאיש הזקן לעבור את הכביש - מצוות גמילות חסדים. יום למחרת, לאחר שההתלהבות מהקידום עברה - מגיעה הסיטואציה עם הזקן שוב. אך הפעם מה אני צריך לעשות כאשר אני יודע שמצוות גמילות חסדים נמצאת בפתח - האם לעזו לאיש או לא? אם אני לא אעזור- זה רגיל, כי אני בדרך כלל לא עוזר לו. אם אני כן אעזור לו - הסיבה כאן היא לא בגלל מצוות גמילות חסדים - היא באה בעקבות ההרגשה השמחה שהייתה אתמול! אם ובמידה ועזרתי הרי יש כאן מצווה שלא באה באמת מהרציונל, היא באה מאי רציונליות גמורה! רק בגלל ההעדרות הרגשית שחשתי בגלל שעשיתי את אותו המעשה אתמול. וכאן הדילמה שלי - האם הקב"ה רוצה שנעשה מצוות כך??