איך אפשר לא לדמיין את הקב"ה?

לרב שלום וברכה, לאחרונה יש ענין שמאד מציק לי, ואשמח לתשובה.

אנחנו אומרים בעיקרי האמונה "אני מאמין שהבוקר יתברך אינו גוף... ואין לו שום דמיון כלל", אבל כשאני באה להתפלל או אפילו סתם בכל חשיבה על הקב"ה אני מוצאת שאני כן מדמיינת משהו, לפעמים רוח לפעמים מלך יושב על כסא עם תפילין... יכול להיות שזה תפיסות שנשארו לי מילדות אך איני מצליחה להתנתק מהן.

איך אני יכולה לדבר עם מישהו בלי שתעמוד לי במחשבה איזו דמות כלשהיא אליה אני פונה? ומה החשיבה שלי שם צריכה להיות? הענין מטריד אותי מאד בעיקר בזמן התפילה, שאני מרגישה כאילו לא ברור לי למי אני פונה, וזה משאיר אותי קצת מרוקנת... אקוה שהבהרתי ברור את כוונתי... תודה רבה מראש.