ייבום וחליצה

לכבוד השואל, 

הדבר מבואר במשנה במסכת יבמות פרק יד משנה ד, שאין ביכולתם של חרש או חרשת לקיים מצות חליצה.

הסיבה הפשוטה, משום שבהרבה מקומות בתלמוד מצינו שהגדירו חז"ל את מידת הדעת של חרש להיותו שוה לזו של שוטה וקטן. וכן היתה המציאות בימי חז"ל כידוע. 

ואם כן, כאשר יש חיוב מן התורה לקיים מצוה שדורשת דעת של מבוגר, וקטן או מי שיש לו מידת הדעת של קטן אינו יכול לקיימו, א"כ א"א לו לפטור את חיוב היבום שמחוייב מן התורה ע"י האפשרות של חליצה הפוטרת אצל שאר כל האנשים.

ואע"פ שכיום נשתנה מצב החרשים, ויש להם יותר דעת מאשר שוטה או קטן כנראה בחוש, מכל מקום אין מן הפוסקים שפסקו שזה ישנה בודאות את מעמדם של החרשים של ימינו כלפי חיובי התורה מכפי אשר נפסק בדורות קודמות בשולחן ערוך.

ולכן בינתיים נשארן מעמדם של החרש או החרשת של ימינו - לגבי חיובי התורה שצריכים לדעת בודאות אם החרש נחשב כמו בר דעת - כמו שנפסק בדורות הקודמים; וכאשר מזדמן לאחד מהם חיוב מן התורה כמו יבום, אין ביכולתם לקיים מצות חליצה כדי לפוטרם.

ומדין תורה, אין אפשרות להיות פטור מחיוב יבום אלא ע"י קיום מצות חליצה; ואין הפטור  תלוי אם ברצון היבמה להתיבם או לא.

בברכה,

רב נחום