ביאור המשפט בדרך בה האדם רוצה ללכת, מוליכים אותו

לכבוד השואלת,

כפי מה שהבנתי הוא בבחינת "הבא לטמא, פותחין לו". כלומר, אע"פ שבהתחלה יתכן שמונעין ממנו קצת את העבירה כדי לרמוז לו שלא זו הדרך הרצויה להשם (וכמו שהיה אצל בלעם), אבל אם בכל זאת ממשיך בדרכו - אז "פותחין לו" את האפשרות כדי לחטוא - כי הרי העולם נברא לצורך הבחירה החפשית.

ומ"מ אם נוגע החטא לבן אדם אחר, כמובן שלא סתם נותנים לחוטא להזיק, אלא לפי מה שמקובל אצלינו, לא תתכן שאדם יוכל להזיק לזולת אא"כ יש בזולת איזשהו חסרון בשלימותו - וממילא חסר לו בשמירה העליונה נגד נזקי העולם; או שהזולת הכניס את עצמו למקום סכנה ח"ו, שאז יתכן שהזולת יספוג היזק אפילו אם מצדו בעצם לא היה ראוי לזה, אלא משום שהוא נכנס למקום הסכנה.

אבל אם הזולת הוא שלם בינו לבין הקב"ה, ולא הכניס את עצמו למקום סכנה, אז נשאר עליו שמירה, ולא יתכן שיבוא עליו היזק שאינו מגיע לו, ואע"פ שלחוטא יש לו בחירה חופשית.

והשם יתברך יצילנו מסכנות, ונזכה תמיד לשמירה עליונה ע"י קיום המצוות.

בברכה,

רב נחום