מהי אהבה?

רש"ר הירש דברים פרשת ואתחנן פרק ו פסוק ה

(ה) ואהבת הוא מסקנה ישירה של "ה' אחד": אחדות החיים הנובעת מאחדות ה'. "אהב": כבר הערנו פעמים אחדות: בשרשים מגזרת פ"א שתי האותיות האחרונות מבטאות את מושג הפועל, ואילו אות אל"ף מייחסת מושג זה לפרט; לפעמים במשמעות חוזרת - כדוגמת "אמר": להמיר את עצמו, ולפעמים לצורך תיאור התכלית - כדוגמת "אכל": לכלות על מנת להשלים את עצמו. בשורש "אהב" שתי המשמעויות האלה באות כאחת. "הב": לתת, להביא; "אהב": למסור את עצמו, וגם: להביא אל עצמו. האהבה היא התקשרות עמוקה של הלבבות, והאוהב מתמסר אל האהוב כדי לקרב אותו אל עצמו וללחוץ אותו אל לבו. וזו היא אפוא משמעות ואהבת את ה' אלהיך בכל - לבבך ובכל - נפשך ובכל - מאדך: בקש את קירבת ה' על ידי שתתמסר אליו בכל לבבך ובכל נפשך ובכל רכושך. כל מחשבותיך והגיונותיך, כל שאיפותיך ורצונותיך וכל קנייניך - הכל יהיה רק אמצעי כדי לזכות בקירבת ה', כדי לקרב את ה' אליך; רק זה יהיה ערכו היחיד - ולא היפוכו של דבר. אל תבקש את ה' כדי לרכוש ולשמור את מחשבותיך ואת רצונותיך ואת קניניך או את מה שרצונך לקנות. קירבת ה' תהא בעיניך המעלה העליונה, המעלה המוחלטת. וכך ביטא דוד המלך את אהבת ה': "ואני קרבת אלהים לי - טוב" (תהלים יג, כח); "מי - לי בשמים ועמך לא - חפצתי בארץ, כלה שארי ולבבי צור - לבבי וחלקי אלהים לעולם" (שם, כה - כו).