עונשה של האדמה בחטא עץ הדעת

שלום וברכה

כתב סופר
כי שמעת לקול אשתך וכו' ארורה האדמה בעבורך. צריך להבין מה ענין האדמה לחטאם, ופרש"י ידוע. ונ"ל דהנה נכשלה חוה במה שהוסיף אדם לא תגע בו, והיא סברה כי מאת ה' נצטוו על הנגיעה וע"י זה [אמר הנחש] כשם שאין מיתה בנגיעה כך באכילה. והנה היה לחוה להוכיח דנגיעה לא אסר ה', דא"כ מה צריך לאסור האכילה, כיון שהנגיעה אסור ואם אינו יכול ליגע בודאי לא יוכל לאכול, אלא דסברה שעל העץ שאין ראוי לאכילה איכא איסור נגיעה, ועל הפרי עצמו איסור אכילה. והיינו דאמרה לנחש לא תאכלו ממנו היינו הפרי, ולא תגעו בו היינו בעץ עצמו. והנה אם היתה הארץ מקיימת רצון ה' להוציא עץ ופריו שוה, והיה העץ ג"כ ראוי לאכילה, שוב לא היה מקום לחוה לטעות כלום, דא"א לחלק בין פרי לעץ לענין נגיעה ואכילה כיון ששניהם ראויים לאכילה. ולכן ע"י ששינתה האדמה על ידה באו לידי טעות ובאו לחטוא. ושפיר ראויה הארץ שתענש בחטאם של אדם וחוה, כנ"ל.

הנה קללת האדמה
(יז) וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ:
(יח) וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה:
(יט) בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב:

רש"י על בראשית פרק ג פסוק יז
(יז) ארורה האדמה בעבורך - תעלה לך דברים ארורים כגון זבובים ופרעושים ונמלים משל ליוצא לתרבות רעה והבריות מקללות שדים שינק מהם
 (יח) וקוץ ודרדר תצמיח לך - הארץ כשתזרענה מיני זרעים תצמיח קוץ ודרדר קונדס ועכביות והן נאכלין ע"י תקון (ביצה לד):
 ואכלת את עשב השדה - ומה קללה היא זו והלא בברכה נאמר לו הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע וגו' אלא מה אמור כאן בראש הענין ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה ואחר העצבון וקוץ ודרדר תצמיח לך כשתזרענה קטניות או ירקות גנה היא תצמיח לך קוצים ודרדרים ושאר עשבי שדה ועל כרחך תאכלם:

בברכה,

בנימין שמואלי