איזהו העשיר השמח בחלקו

הסיפור הוא על שני אחים שומרי מצוות , אחד קצת יותר מהשני. שחמישים וחמש שנה חיו ועבדו יחד כתאומים סיאמים. כן היו פה ושם חילוקי דעות אבל תמיד לבסוף היתה הסכמה הדדית לכל דבר שעשו יחד. עם זה בעסקים רפואה וכו. רוב עסקיהם היו בשותפות . הם יצאו לפנסיה מוקדמת מעבודתם המשותפת, אבל מחזיקים בנכסים משותפים יחד. יום אחד אחרי חילוקי דעות של שנתיים ביקש אחד מהאחים למכור נכס אחד שהיה בשותפות , מאחר ועשה הפסדים גדולים , האח השני סירב , אבל לבסוף מכרו בעצב רב כי חשב שיוכל להחזיקו עוד מספר שנים ואז להרוויח יותר. מיד לאחר המכירה . הפסיק האח הגדול שסירב למכור את אותו נכס לדבר עם האח הקטן . (הפרש של שלוש שנים ביניהם) ועד היום עברו כשנתיים לא מוכן האח הגדול להיות בקשר עם האח הקטן שלו. הוא הודיע לכולם שבשבילו אחיו נחשב למת ולא קיים יותר. מדובר פה בשני אחים ילדים לניצולי שואה שנפטרו כבר, ומלבד אשה וילדים אין להם משפחה קרובה. וזה פשוט כואב לראות את זה שבגלל כסף שלא במיוחד חסר לאותו אח הוא ניתק את הקשר עם האח היחיד שיש לו. השאלה היא איך אפשר להסביר לאותו אח מתנשא שבבוא היום כולנו הולכים לאותו מקום ולא לוקחים איתנו אפילו פרוטה אחת:) תודה על העצה