חיי נצח ותחיית המתים

שלום רב,

נחלקו בזה רבותינו הראשונים - דעת הרמב"ם (אגרת תחיית המתים) שמצב זה של חיבור גוף ונשמה, אינו אלא זמני בלבד, כאשר לאחר כמה אלפי שנים מעת תחיית המתים, תתרומם הנשמה מן הגוף מעלה מעלה אל עולם הנשמות ושם תקבל שכרה לנצח נצחים, ועל אותו הזמן אמרו בברכות (דף יז עמוד א) "צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה".

אולם דעת הרמב"ן בספר תורת האדם (בשער הגמול) כי המצב שנוצר בעת התחייה בו חזרה הנשמה אל הגוף לא יפסק לעד לעולם, אלא יישאר קיים לנצח נצחים, כאשר גוף ונשמה כשהם אגודים זה בזה יכנסו לעולם שכולו ארוך הוא עולם הבא.

בברכה,

הלל מאירס