האם מותר לספר לשון הרע כדי לפרוק את הלב?

שלום רב,

אם סיפור הדברים יקל מעלייך את הצער, וכוונתך לשם תועלת זו, ולא לשם גינוי אותו אדם, מותר לך לספר, ובתנאי שלא יחסרו הפרטים הבאים:

א. שראית את הדבר בעצמך, ולא על ידי שמיעה מאחרים.
ב. להיזהר מאוד שלא להחליט תכף, רק להתבונן היטב מתחילה על פי דרכי התורה, אם הדין איתך.
ג. שאם את משערת, שאפשר שאם תתווכחי איתו בעצמך יהיה לתועלת, את צריכה לדבר איתו לפני שאת מפרסמת הדבר לאנשים. 
ד. ביותר יש להיזהר, שיהיה כל הסיפור אמת, בלי תערובת שקר, ושלא להגזים העניין יותר ממה שהוא.
ה. אם את יכולה לסבב את התועלת הזו בעצה אחרת, שלא תצטרכי לספר עליו, אז בכל אופן אסור לספר.
ו. שלא לסובב לו היזק על ידי הסיפור יותר מכפי הדין שהיה יוצא אילו העידו עליו באופן זה בבית דין.

מקורות: עצם ההיתר מבואר בספר חסידים (סימן סד). וכ"כ החפץ חיים (כלל י סעיף יד בהגה"ה) בדרך אפשר. ושם כתב שצריך להיזהר שלא יחסרו שאר הפרטים הנ"ל. וכן נקט הרב נסים קרליץ זצ"ל בספר חוט שני הלכות שמירת הלשון (עמודים שכג-שכה). 

ומכל מקום לשומע אסור להאמין למה שאת מספרת, וכמו שכתב בספר חסידים הנ"ל. וכן פסק בספר חוט שני (שם עמוד שכד).

בברכה,

הלל מאירס