אמונה
האם יש "חורים" בתנך?
- כ"א תשרי התשפ"ב
שאלה
שלום הרב,
לאחר מחשבה ארוכה חשבתי על כך שיש הרבה חורים בתנך; אסביר את כוונתי:
לא כתוב בתנך שאסור לכעוס, משמע שזה מותר לכתכילה.
הילדים צריכים לכבד את ההורים, אבל ההורים לא צריכים לכבד את הילדים בכלל.
ובכללי, כבוד בסיסי לא מוגדר בתנך, זאת אומרת שכל אחד יכול לעשות מה שהוא חושב לנכון.
הבעיה היותר גדולה שלי היא, אם יש חורים בתנך זאת אומרת שאלוקים הוא לא מושלם? כי החוקים שלו פגומים?
תודה רבה וחג שמח.
תשובה
בס"ד שלום וברכה,
הכעס:קהלת ז ט: "אל תבהל ברוחך לכעוס, כי כעס בחיק כסילים ינוח". מידת הכעס מידה רעה מאוד. ואמרו חכמים שהכועס דומה לעובד עבודה זרה. “כל הכועס – כל מיני גהינם שולטים בו” (נדרים כב, א). ועוד אמרו: “כל הכועס – אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו” (נדרים כב, ב). ואמר אליהו לרב יהודה: אל תכעס ולא תחטא (ברכות כט, ב).
כתב הרמב"ם בהלכות דעות (ב, ג): “ויש דעות שאסור לו לאדם לנהוג בהן בבינונית אלא יתרחק מן הקצה האחד עד הקצה האחר, והוא גובה לב וכו’. וכן הכעס מידה רעה היא עד למאוד וראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקצה האחר, וילמד עצמו שלא יכעוס ואפילו על דבר שראוי לכעוס עליו. ואם רצה להטיל אימה על בניו ובני ביתו או על הציבור אם היה פרנס ורצה לכעוס עליהן כדי שיחזרו למוטב יראה עצמו בפניהם שהוא כועס כדי לייסרם ותהיה דעתו מיושבת בינו לבין עצמו כאדם שהוא מדמה כועס בשעת כעסו והוא אינו כועס, אמרו חכמים הראשונים כל הכועס כאילו עובד עבודת כוכבים, ואמרו שכל הכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו, ובעלי כעס אין חייהם חיים, לפיכך צוו להתרחק מן הכעס עד שינהיג עצמו שלא ירגיש אפילו לדברים המכעיסים וזו היא הדרך הטובה, וכו'”.
הכבוד:
שולחן ערוך: "אסור לאדם להכביד עולו על בניו ולדקדק בכבודו עמהם, שלא יביאם לידי מכשול, אלא ימחול ויעלים עיניו מהם, שהאב שמחל על כבודו - כבודו מחול" (יורה דעה, סימן ר"מ, יט), ועוד הלכות בעניין זה:
כבוד בסיסי הוא חובה בתנ"ך:
"ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח)
"מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" (שבת לא, א)
"רבי אלעזר המודעי אומר... והמלבין פני חברו ברבים... אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא! " (אבות ג, יא).
"הווה מקבל כל אדם בסבר פנים יפות" (אבות א, טו).
"איזהו מכובד המכבד את הבריות" (ד, א).
אמליץ מאוד על הסדרה "פרקי אבות" של הרב זמיר כהן שליט"א:
https://www.hidabroot.org/vod?lecturer=&program=5401
על התורה הקדושה נאמר: "דרכיה דרכי נועם - וכל נתיבותיה שלום". התורה היא אשר לימדה אותנו "ואהבת לרעך כמוך", "לפני עיוור לא תיתן מכשול", "לא תלך רכיל בעמך", "לא תחמוד", "ואהבתם את הגר", וכו' וכו'. כיצד ניתן לחשוד בקב"ה שהוא אינו מוסרי? והרי כל המוסר והרחמים שלך מגיעים אך ורק ממנו יתברך.
הבה נשאל כל אדם: מי הוא אשר נתן לך את כל הרחמים שיש לך על עצמך ועל אחרים? הרי ישנם בעולמנו אנשים אכזרים שאין להם רחמים על אחרים. גם לבעלי חיים אין רחמים על בני מינם (חתול לא חש רחמים על חתול שנדרס על הכביש). רחמים הם משהו מיוחד שניתן בלב האדם מאת אלוקים - הוא אבי כל הרחמים, וכל הרחמים מגיעים רק ממנו יתברך, וליהודים נתן רחמים מרובים! הוא הנקרא בלשון חז"ל בשם "רחמנא", המרחם, ובתורה נאמר עליו "ארך אפים ורב חסד". אף עמו ישראל נקראים "ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים".
מכאן עלינו ללמוד שהוא יתברך ודאי הרבה יותר רחמן מאיתנו, שהרי הוא מקור כל הרחמים, ורק בזכותו אנו מסוגלים לרחם. כל אכזריות או קושי לב שעשוי אדם לייחס חלילה לבורא - נובע רק מחוסר ידיעה על מעשיו, כי העולם הזה נסתר ולא מובן, חלק קטן מגלגולים רבים שאת תחילתם ואת סופם איננו יודעים. כשנגיע לעולם הבא, לעולם הנשמות, ונראה את העולם האמיתי, נבין שהוא יתברך אכן רחום וחנון יותר מכל אדם, ויותר מכל מה שיכולנו לשער.
עלינו להאמין שהקב"ה שהוא רחום וחנון, אשר נתן לנו את היכולת לרחם, הוא ודאי יודע כל מה שאנו יודעים, ומבין כל מה שאנו מבינים, והוא מרחם יותר ממה שאנו מרחמים, כי הוא אבי כל הרחמים, ורק ממנו כל הרחמים שלנו מגיעים.
אמליץ לך לקרוא חוברת קצרה שכתבתי בשם "שיחה גורלית", המתארת דו-שיח עם אלוקים על שאלות רבות באמונה (הוכחות למציאות הבורא, משמעות החיים, אמיתות התורה, למה אלוקים ברא אותנו ועוד). לקריאת החוברת:http://www.gorali.122.co.il/do_siah.doc
בברכה, דניאל בלס
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il