יאר צייט בשבת

היארצייט של אבי נ"ע חל ביום ט"ז ניסן. לכל האחים זה יום א' דחוה"מ אך בעבורי זה יו"ט שני של גלויות. הסתפקתי מה לעשות בתפילת מוסף. ויש לי מס' אופציות.

א) להתפלל שחרית במנין הרגיל שלי ולמוסף ללכת כשעה הליכה למנין בו אוכל לסיים את הברכה "המחזיר שכינתו לציון" (נוהגים כמנהג א"י ולא משנים שם ל"שאותך לבדך ביראה נעבוד") אלא שזה הליכה ארוכה.
ב) יש כאן מקום בו, למרות שיש את מנהג-המקום, יש גם את מנהג "איש הישר בעניו יעשה". אדם פלוני קיבל רשות להגיד "ברכו" כמנהגו לאחר מוסף למרות שלא נהוג במנהגינו, אדם אחר קיבל רשות להתפלל לפני העמוד רוב התפילה בנוסח שלו. מדוע שלא אדבר עם הרב יומיים לפני ואקבל רשות לסיים כמנהגי? בפרט שהרב עצמו גם ישראלי אך אין לו את האומץ לשנות אז לי יש את האומץ (האם זה תקין? אם אנשים מסויימים משנים זה מתיר גם לי "לקבל רשות"?)

ג) ללכת למקום שלישי ושם "יש סיכוי" שלא ימצאו כהן שיבא לברך אותם אך זה אין לי אפשרות לדעת עד שיתחיל מוסף

ד) הקל ביותר מבחינתי - פשוט "לוותר" ולא להתפלל מוסף לפני העמוד. כך אתפלל היכן שאני מתפלל כל השנה ואחזור הביתה ללא "טרחא יתירא".