שאלה באמונה

שלום וברכה

רוח הבריות זה רוח כל הבריות. אבל כאשר חלק מהבריות - בנותיו כועסות וכאובות ושבוורת ממעשיו הנלוזים אין רוח הבריות נוחה הימנו. זה שהוא חנפן וצבוע לא הופך אותו לאהוב לא בפני המקום ולא בפני הבריות.

ראי גם את דברי השל"ה שער האותיות אות פ"א - פריון 

ח. על כן יראה האדם שכל מעשיו יהיו לשם שמים, להרבות כבוד המקום, ויהיה טוב עם אלהיו ועם אנשים, וכשרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו. ואל תטעה בפירוש זה, ולא תאבה לעצת היצר הרע המסיתך, ומורה לך היתר, ומסביר לך סברות שיש לך מצוה ושכר, על מה שתתהלל ותתפאר לגלות להם חכמתך וחסידותך, כדי שיאהבוך ותמצא חן בעיניהם, ויהיה רוחם נוחה הימנך, כי זהו ענף מהגאוה. רק הפירוש הוא, אם האדם ירא שמים בסתר, גם בנגלה עושה מצות השם יתברך, ומסלק כל חשד מעצמו, האדם כזה שנכנס רוח חן בלבות בני אדם עליו, אף על פי שאין מראה חסידות בפניהם, ולא מגלה עניניו להם, רק מעצמו חוט של חסד משוך עליו, שרוח הבריות נוחה הימנו, אז הוא סימן מובהק שרוח המקום נוחה הימנו, ועל דרך שנאמר (משלי טז, ז) 'ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלם אתו'.
ויש לפעמים בני אדם הנאהבים לבריות, מכח שמחניפין להם ומקרבים הנייתן, והם שנואים למקום כשאין מקיימים התורה והמצות, וזהו שדקדקו כל שרוח הבריות כו', ולא אמרו כל האהוב לבריות כו', אלא האהבה שהיא תלויה בדבר אינו כלום (אבות פ"ה מט"ז), רק כשההתעוררות הוא מצד רוח הפנימיי, שהבריות נחה עליהם רוח פנימיי רוח חן, על זה האיש מעצמן, בלי חנופה וקבלת תועליות גדולות ממנו, רק שמדותיו ישרים בעיניהם, ומחזיקים אותו לטוב עם אלהים ועם אנשים, אז רוח המקום נוחה הימנו. ועל כל פנים, נוסף על צדקתו וחסידתו נגד ה', יראה שיהיה נחמד למטה גם כן, כדמרגלא בפומיה דאביי (ברכות יז א) כדלעיל (אות קטנה ב), כי זהו בעצמו רצון השם יתברך. שנינו במסכת עדיות סוף פרק חמישי (משנה ז'), בשעת מיתת עקביא בן מהללאל אמר לו בנו, אבא פקוד עלי [ל]חבירך, אמר לו, איני מפקיד. אמר לו, שמא עילה מצאת בי, אמר ליה, לאו. מעשיך יקרבוך, ומעשיך ירחקוך, עד כאן. 

בברכה,

בנימין שמואלי