איך ירמיה ניבא את החורבן והרי אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה?

שלום רב,

שאלה טובה - שלכאורה איך ירמיה כתב את מגילת איכה מתוך נבואה וכמו שאמרו בגמרא (בבא בתרא דף טו תחילת עמוד א) ירמיה כתב ספרו, וספר מלכים, וקינות. והרי אמרו בגמרא (שבת דף ל עמוד ב) שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות וכו' אלא מתוך דבר שמחה של מצוה שנאמר (מלכים ב' ג טו) ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'. וכן כתב הרמב"ם (הלכות יסודי התורה פרק ז הלכה ד) כל הנביאים אין מתנבאין בכל עת שירצו אלא מכוונין דעתן ויושבין שמחים וטובי לב ומתבודדין, שאין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות אלא מתוך שמחה, לפיכך בני הנביאים לפניהם נבל ותוף וחליל וכנור והם מבקשים הנבואה וכו'. ע"ש.

ועמד בזה רבי אלעזר לנדא זצ"ל (נכד רבנו הנודע ביהודה זצ"ל) בספרו יד המלך (הלכות יסודי התורה שם) שלכאורה איך מצינו להנביאים הקדושים שהתנבאו בשברון לב ובעצבון רוח פורענותן של ישראל, ואין לך נביאות אנחה ויגון יותר ממגילת קינות שאמרן ירמיהו הנביא ברוח נבואה. וכתב להסביר - דודאי הערות רוח ממרום כרוח הקדש של נבואה ראויה שלא תהיה שורה רק על נפש שלימה בלי חסרון כלל. בכדי שתהא מוכשרת לקבל כח שלם כזה. אלא שכל זה שייך בעצבון הבא לו לאדם מחמת עצמו, מה שאין כן הנביאים הקדושים כשניבאו פורענותן של ישראל, אף כי לבם היה נאנח מצד צרות ישראל, אף כי גם עליהם עבר לחץ הצרות והתלאות אשר עברו על כלל ישראל. בכל זאת היו מודים ומברכים להבורא ב"ה ושמחים בצדק משפטיו ויושר דינו ולא היו מרגישים על עצמם שום צער פרטי ולבם היה שלם בעת נבואתם בתכלית השלימות היותר נכונה לנבואה, והעצבון אשר היה להם מצרות אחיהם כלל ישראל זה לא היה מצד חסרון עצמי. ולפיכך לא היה עצבון הזה מונע רוח נבואה שלהם. יעויין שם עוד בדברי קדשו.

בברכה,

הלל מאירס