מה דעת התורה בעניין בעיית הקרונית?

שלום רב,

כבר עלה ונסתפק בזה מרן החזון איש (יורה דעה סימן סט אות ג, ד"ה ויש) באחד שרואה חץ הולך להרוג אנשים רבים ויכול להטותו לצד אחר ויהרג רק אחד שבצד אחר, ואלו שבצד זה יצולו, ואם לא יעשה כלום יהרגו הרבים והאחד ישאר בחיים. והביא צדדים לכאן ולכאן, ולבסוף הניח בצריך עיון. ע"ש.

וכתב הגאון רבי אליעזר יהודה וולדינברג זצ"ל בשו"ת ציץ אליעזר חלק ט"ו (סימן ע) שחקירת החזון איש היא לא רק תיאורטית בתיאור ציור דמיוני של ראית "חץ הולך להרוג" ויש אפשרות להטותו, אלא שאלה מעשית ממשית היא, ויש לה השלכות על בדומה לזה, כגון על כלי רכב שנוסעים ונקלעים פתאומית לפני אנשים רבים שחוצצים את הכביש ויש לעשות עצירה פתאומית ע"י נסיגה אחורנית כדי שרבים מהעוברים לא יהרגו, אבל באחורה נמצא שם יחיד עומד באופן שברור שיהרג על ידי כך, והשאלה נשאלת במה יש לו לבחור יותר לנהוג במצב כזה, אם לישאר במצב של שב ואל תעשה ועל ידי כך יהרגו אחדים שלפניו, או לסגת אחורה בקום ועשה ועל ידי זה יהרג היחיד.

ועיין שם שהכריע במקרה של הטיית החץ ששב ואל תעשה עדיף, ולא לעשות שום פעולה המתבטאת במעשה של קום ועשה, כי הרי ישנה טענה של מאי חזית דדמו של זה סומק מדמו של חבירו, ובהריגה ודאית אין חילוק בין רבים ליחיד, ולא אומרים שהרבים עדיפים, ולכן לא משנה הדבר שכוונתו בזה לשם פעולת הצלה, בהיות שלמעשה הוא יהרוג על ידי כך בודאות את היחיד. ובמקרה של נסיעה אחורנית זה יותר חמור מהטיית חץ לצד אחר, כי עושה פעולה של כחו ממש, ובכח ובפועל שלו יהרוג את היחיד. ע"ש.

ולפי דבריו גם במקרה שהבאת אין להסיט את הרכבת למרות שפעולה זאת תציל אנשים רבים.

בברכה,

הלל מאירס