הבורא מקיים את התורה

שלום וברכה חננאל, תודה על שאלתך.

היה צריך להקדים ולשאול, מדוע הקב"ה ברא בנו יצר רע - אשר מכשיל אותנו בעבירות? מדוע בכלל נתן לנו בחירה חופשית בין טוב לרע? מדוע הוריד אותנו לעולם הזה בגוף חומרי ל-80 שנה רק כדי למות ולשוב אליו?

התשובה היא, שכל מטרת ירידתנו לעולם הזה היא לעמוד בנסיונות - אחרת היינו ברגע זה בעולם האמת, ללא בחירה חופשית בין טוב לרע, וללא נסיונות. 

 "לחם בושה" - הוא מושג שמתאר את השגת השכר של העולם הבא במאמץ ולא בחסד. והרעיון שמאחוריו הוא שהנשמה זקוקה לבנות את עצמה, ולהשיג את גבורתה על ידי הניסיונות והמצוות, שמתוכן היא זוכה לקרבת האלוקים. הרעיון הוא להידמות לאלוקים, וכדי להידמות לאלוקים על הנשמה לבחור בכוחות עצמה להתקרב לאלוקים. 
יהיה מי שישאל בטעות: "אז למה אלוקים לא ברא את הנשמה ללא בושה?", אך צריך להבין כי אושרה של הנשמה אינו יכול להיות מושג על ידי שקר ודמיון, כי האושר האמתי הוא בעצם הקרבה לה', בכדי להשיג מטרה נכבדה זו צריך האדם להידמות לה' באמת, ולא באמצעות שקר ודמיון. ה' אמת, ולכן הנשמה צריכה להיות אמתית כדי להידמות לו ולהתקרב אליו באמת. 

כדי להבין נקודה זו בצורה ברורה, נא לראות את התשובה הבאה:
https://www.hidabroot.org/he/article/109596
ולאחר מכן את המאמר "למה ה' ברא סבל בעולם":
https://www.hidabroot.org/he/article/88622

אב שאוהב את ילדיו, רוצה שילדיו יתבגרו ויהיו לאנשים עצמאים, ישרים וצדיקים בזכות עצמם.
כך להבדיל, הקב"ה רוצה שהנשמות שברא יזכו להגיע למידת הגבורה בכוחות עצמן, וכך יזכו לקירבתו בזכות ולא בחסד-חינם.
ה"משחק" נועד לייצר גיבורים. גיבורים לא "בכאילו", אלא גיבורים באמת.
 
מטרת הנסיונות והקשיים הם כדי לתת לנשמה את היכולת להחליט בעצמה אם להתקרב לה' מתוך אהבה, ועל ידי כך היא זוכה לקירבתו באמת. חפש בגוגל את החוברת "שיחה גורלית", ותהנה מהסבר מורחב בנושא משמעות החיים.

"לפני עיוור לא תיתן מכשול" נאמר בין אדם לחברו, כי שניהם חיים באותו עולם, עם אותם נסיונות, ואין אחד עליון על חברו, אלא צריכים לעזור זה לזה.

מושגים אלה כמובן לא שייכים במי שאמר והיה עולם - אשר מוריד את הנשמות בגופי חומר כדי לנסותם. 

קל להבין שהקב"ה לא צריך בכיבוד אב ואם, וגם לא מושגים כמו "לא תרצח" או "לא תגנוב", שהרי הכול שלו, החיים והמוות, ואין הגוף אלא קליפה, וכל אדם שנהרג ביד ההשגחה אינו באמת 'מת' - אלא שב אל יוצרו חי וקיים בעולם האמת לקבל דין וחשבון על מעשיו, שכר ועונש לעולם הבא.

הקב"ה מעמיד את הנשמות בנסיונות לטובתם, להגדיל שכרם. ואמרו חכמי המוסר שהדבר דומה למלך השולח את שר הצבא שלו לקרבות כדי להרבות את עיטוריו ולהגדילו, ושר הצבא שמח להוכיח את יכולותיו.

למרות שאנו מתפללים לקב"ה בכל בוקר: "אל תביאנו לידי נסיון ולא לידי ביזיון", זה לכתחילה, אך בדיעבד אנו צריכים להודות לקב"ה על כל מצב שהביאנו אליו, כי ודאי עושה הכול לטובתנו.

 היצר הרע הרבה פעמים מטעה אותנו לחשוב שה' מצפה מאיתנו ליותר מידי, הרבה יותר ממה שאנחנו באמת יכולים. אבל חז"ל לא תיארו לנו עולם שבו ה' מדקדק עם בריותיו במידת הדין. להיפך, חז"ל אמרו במפורש שאין העולם יכול להתקיים במידת הדין, ולכן ה' בראו במידת הרחמים. כבר אמרו חז"ל שאין הקב"ה מדקדק עם הבריות מעבר לכוחם והבנתם- (שמות רבה לד, א): "אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, ואינו מבקש אלא לפי כוחן".

בברכה,

דניאל בלס