במעשה עם האישה ושבעת בניה, איך היה מותר לה לקפוץ מהגג?

שלום רב,

נאמרו בזה כמה הסברים:

א. במדרש איכה רבה (פרשה א סוף רמז נ) כתוב מפורש, לאחר ימים נשתטית אותה האישה ונפלה מן הגג ומתה. ונמצא שלא הייתה שפויה כשנפלה מן הגג. וא"כ אין מקום לשאלה (ויעויין בפירוש מתנות כהונה שם שכתב, שהמדרש חולק על הגמרא בגיטין שאומרת שבדעת שלמה עשתה זאת. ע"ש. ולכאורה אין הכרח לומר כן בדעת הגמרא. וכן כתב בפירוש יפה ענף על המדרש שם שניתן לפרש בגמרא גיטין שאחזתה רוח רעה מרוב צערה ויגונה וכמשתגעת עלתה לגג ונפלה, ולא כמו שכתב המתנות כהונה. וע"ע להלן תירוץ ג).

ב. רבנו המאירי בגיטין שם (ד"ה עבדה) תירץ, שהיא הקדימה לקפוץ מהגג כדי שלא יביאוה לעבוד עבודה זרה. ע"ש. וכן תירץ המהר"ל מפראג בספרו נצח ישראל (פרק ז, ד"ה אמר ר' יהודה).

ג. בספר עין אליהו (לרבי אליהו שיק זצ"ל) על העין יעקב (גיטין שם) שכתב, שאולי מה שנפלה היה שלא במתכוון. ע"כ. ונראה שכן מדויק מלשון הגמרא שלא כתבה שהיא "קפצה" ונפלה (וכמו שכתוב מקודם לכן בגמרא שם במעשה בד' מאות ילדים ש"קפצו" לתוך הים) אלא כתבה רק "ונפלה", ומשמע שהיא נפלה מהגג שלא בכוונה תחילה (ויעויין שם עוד מה שתירץ בזה. והוא על דרך תירוץ המהר"ל מפראג לעיל אות ב).

בברכה,

הלל מאירס