נפלתי אחרי החזרה בתשובה ואני מרגישה שקרנית

שלום הרב, חזרתי בתשובה בגיל צעיר מאוד ואחרי ה"חזרה בתשובה" הרשמית נפלתי עם מישהו. הייתי מאוד צעירה זה היה מחוסר מודעות והימצאות במקום נפשי לא טוב כ"כ ואני כבר שנים מתחרטת על זה..
אני רוצה להקים בית בעז"ה, אבל תמיד בפגישות אני מרגישה שאני לא באמת חזרתי בתשובה, למרות שאני מונחת במקום שונה לגמרי ושיניתי את כל חיי, אני גם מרגישה לא בנוח שאני לא מספרת את זה לבחורים, כי בגלל שחזרתי בתשובה בגיל מאוד צעיר הם מניחים שזה לא קרה, ואני מרגישה שאני מלכלכת את שמי. אבל כשאני לא מספרת אני מרגישה שקרנית. האם זה באמת נכון שאם נפלתי גם אחרי שידעתי וחזרתי בתשובה זה אומר שזה יותר חמור? זה שעשיתי על זה תשובה והתחרטתי זה אומר שזה נעלם לגמרי מהעוונות שלי? האם אני חייבת לספר את זה למרות שהתקדמתי משם? אני מאמינה בתשובה ורוצה להתחתן עם מישהו בעז"ה שמאמין בתשובה גם הוא, האם זה הגיוני שלא ירצו להתחתן איתי בגלל דבר כזה? (מבחינה דתית. יכול להיות שלא ירצו אבל האם מבחינה דתית יש לזה מקום בהלכה?)

תודה לרב.