קמצנות

שלום וברכה,

יפה מאוד שהנך שואלת ורוצה לעבוד על מידותיך.

הכלי החזק ביותר הוא האמונה בקב"ה, הידיעה שכל מזונותיו של אדם נקצבו לו בראש השנה, כך שכל כספנו הוא רק פיקדון שנתן לנו בורא עולם - לקיים בו תורה ומצוות, ואין אדם ניזוק בגלל מצווה.

ועוד יש לזכור שאף אדם לא לוקח עמו כסף לעולם הבא. לבסוף כולנו מזקנים ונפטרים מן העולם, ולא לוקחים איתנו דבר מלבד מצוות: "שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד" (אבות ו, ט). 

ידיעה זו תרחיק את האדם מלהיכבל לכספו - שהוא ארעי, וישקיע ברוחניות שהיא נצחית.

כשאדם נותן מעשר מכספו - הוא למעשה שומר לנצח מצוות צדקה לעולם הבא. הכסף היחיד שהוא לוקח עמו לחיי העולם הבא - הוא הכסף שנתן לנזקקים ולעמלי תורה!

וכן בכל עניין ועניין נוהג היהודי בכספו כפי שלימדו חכמינו זכרונם לברכה: "לעולם יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש לו, וילבש ויתכסה במה שיש לו, ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו - שהן תלויים בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם" (חולין פד, ב) .

ראי כאן הרצאה על קמצנות לעומת פזרנות:

https://www.hidabroot.org/video/85517

וקטע וידאו של הרב זמיר כהן בנושא:

https://www.hidabroot.org/article/221425

בברכה,

דניאל בלס