למה אנחנו בעולם?

בס"ד

שלום וברכה,

אמרו חז"ל: "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" (ברכות דף לג, ב). 

פירוש הדבר שאנו אחראים על מעשינו, אלא שהתוצאות של מעשינו נקבעים בידי ה'. ומשמים נקבע אם נצליח או ניכשל. רק "יראת שמים" נמצאת לגמרי בידינו, והיא הבחירה האם להיות צדיק או רשע.

(נידה דף טז, ב): "מלאך הממונה על ההריון - 'לילה' שמו, ונוטל טיפה ומעמידה לפני הקב"ה, ואומר לפניו: ריבונו של עולם, טיפה זו מה תהא עליה - גיבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני? ואילו רשע או צדיק - אינו אומר".

מכאן יצאנו למדים, שעוד בטרם יורד כל אדם לעולם, נקבע עבורו בשמים מה יהיו הנסיונות והקשיים הפרטיים בחייו, אם יהיה עשיר או עני, אם יהיו לו קשיים בפרנסה, אילו מחלות או כאבים יפקדו אותו בחייו וכיוצא באלה. לכל אדם חשבון פרטי משלו, אשר נוגע לעיתים רבות במעשיו ונסיונותיו מגלגולים קודמים, שקובע את מאורעותיו בחיים. אך הבחירה אם להיות צדיק או רשע נתון לגמרי בידינו למרות המצבים החיצוניים. אנו יכולים לבחור בדרך האמונה והביטחון, ולבטוח שהכל נועד לטובה, ולקבל את הייסורים באהבה, או להתכחש חלילה לבוראנו ולהגדיל את עווננו. ועניין זה תלוי לגמרי בידינו.

כמו כן אמרו חז"ל, שמשמים מגלגלים חובה על ידי חייב, וזכות על ידי זכאי. כך לדוגמה, אדם שרוצה להזיק את חבירו - ה' יכול למנוע ממנו את ההיזק הזה, או לכוון את ההיזק כדי שיפגע באדם שני שהיה ראוי לנזק זה בדיוק. צדיקים שעמדו לפני קיסר רומאי שבא להורגם, אמרו לו: "אנו נתחייבנו כליה למקום, ואם אין אתה הורגנו - הרבה הורגים יש לו למקום (לקב"ה), והרבה דובים ואריות יש לו למקום בעולמו שפוגעין בנו והורגין אותנו. אלא לא מסרנו הקב"ה בידך אלא שעתיד ליפרע דמינו מידך" - כלומר, אם ה' בוחר שאדם כלשהו ימות, אז אדם זה ימות בכל מקרה, בין אם על ידי חבירו שבחר לרוצחו, או בין אם על ידי תאונה או מחלה וכו', ולאחר מכן ה' נפרע ממי שפשע.

כל אדם מקבל בדיוק את המגיע לו עד קוצה של שערה דקה: "אין אדם נוגע במוכן לחבירו... אפילו כמלוא נימא" (יומא לח, ב) 

ה' מכוון את הבחירות שלנו, וה' הוא המאפשר לנו לבחור בין טוב לרע. אך אנו אחראים על המעשים שלנו כי בכוחנו לבחור אם להיות שליחים טובים או שליחים רעים!

ראי במאמרי "אם הכל משמים – זו לא אשמתי שאיחרתי לאוטובוס?"

http://www.hidabroot.org/he/article/119350

לגבי שאלתך השנייה,

"לחם בושה" - הוא מושג שמתאר את השגת השכר של העולם הבא במאמץ ולא בחסד. והרעיון שמאחוריו הוא שהנשמה זקוקה לבנות את עצמה, ולהשיג את גבורתה על ידי הניסיונות והמצוות, שמתוכן היא זוכה לקרבת האלוקים. הרעיון הוא להידמות לאלוקים, וכדי להידמות לאלוקים על הנשמה לבחור בכוחות עצמה להתקרב לאלוקים. 

יהיה מי שישאל בטעות: "אז למה אלוקים לא ברא את הנשמה ללא בושה?", אך צריך להבין כי אושרה של הנשמה אינו יכול להיות מושג על ידי שקר ודמיון, כי האושר האמתי הוא בעצם הקרבה לה', בכדי להשיג מטרה נכבדה זו צריך האדם להידמות לה' באמת, ולא באמצעות שקר ודמיון. ה' אמת, ולכן הנשמה צריכה להיות אמתית כדי להידמות לו ולהתקרב אליו באמת. 

כדי להבין נקודה זו בצורה ברורה, נא לראות את התשובה הבאה:

http://www.hidabroot.org/he/article/109596

אב שאוהב את ילדיו, רוצה שילדיו יתבגרו ויהיו לאנשים עצמאים, ישרים וצדיקים בזכות עצמם.

כך להבדיל, הקב"ה רוצה שהנשמות שברא יזכו להגיע למידת הגבורה בכוחות עצמן, וכך יזכו לקירבתו בזכות ולא בחסד-חינם.

ה"משחק" נועד לייצר גיבורים. גיבורים לא "בכאילו", אלא גיבורים באמת.

אמליץ לך לחפש בגוגל את המילים "שיחה גורלית", ולקרוא חוברת קצרה אשר מתארת דו-שיח עם אלוקים על כל השאלות ששאלת ועוד.

בברכה,

דניאל בלס