שאלה בגמרא, מסכת עירובין, דף כא/ב

שלום וברכה

תורת חיים מסכת עירובין דף כא עמוד ב 

מוטב אמות מיתת עצמי. משמע דמותר לו לאדם להחמיר על עצמו למסור נפשו למות כדי שלא יעבור אפילו איסור דרבנן וכן משמע בפרק מרובה בעובדא דחסיד שהיה גונח מלבו ואמרו הרופאים שאין לו תקנה עד שינק חלב רותח לימים נכנסו חבריו לבקרו כיון שראו אותה העז קשורה חזרו לאחוריהם וכו' וקשה דבפרק בן סורר ומורה איתא כל עבירות שבתורה אם אומרים לאדם עבור ולא תהרוג יעבור ואל יהרג חוץ מע"א וכו' וכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות יסודי התורה כל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרוג ונהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו אלמא דאסור להחמיר אפילו באיסור דאורייתא מיהו הרא"ש ז"ל והטור סימן קנ"ו כתבו שאם ירצה להחמיר על עצמו וליהרג רשאי וכ"כ בשו"ע שם אבל בפרק בן סורר ומורה כתבתי ראיה לדברי הרמב"ם ז"ל ושמא יש לחלק דכל היכא דברי לו שיהרג אינו רשאי למסור עצמו ושאני הכא דספקא הוה שהרי לסוף הביא לו מים ועובדא דחסיד נמי שמא בלא חלב עז נמי לא היה מת.

בהצלחה,

בנימין שמואלי