חברת חילונים והיחסים הבחן אישיים שכרוכים בכך.

כבוד הרב, שלום.
אני בוגרת שירות לאומי ואולפנא, וברוך ה׳ בטוחה בדרכי ומשתדלת לעבוד את ה׳ במירב היכולת שלי.
עד היום, על אף חשיפה קבועה בפורומים שונים, קל היה להבין שחייתי בבועה מגוננת, של משפחה שומרת תורה ומצוות, חברות לספסל הלימודים שמגיעות מרקע דומה ונורמות חברתיות של הבועה המגזרית שלנו.
כעת, התחלתי לימודים, במסגרת שאינה דתית כלל.
לאור החינוך שקיבלתי, אין המסגרת פוגעת בי, ברוך ה׳, או בבטחוני בערכים שהקנו לי בהתבגרותי,
אולם, אני נתקלץ רבוץ בקושי בנוגע להתנהגותי שלי מול היהודים החילונים שאני פוגשת ובקשר יום יומי עמם.
האנשים האלו מכחישי דת בחלקם, רחוקים מהדרך אם לומר בעדינות וכולי תקווה שיחזרו בתשובה שלמה, כך שהמון פעמים אני מרגישה רצון להסביר את נקודת המבט שלי על דברים, מתוך תקווה שינסו לראות את ההיגיון שבהסתכלות האמונית. אבל יש בי חשש לעתים, שאם אגיד את דעתי המלאה לגבי דברים, הנובעת ממקום אמוני ומהעבר שלי במגזר, אקומם אותם, ואגרום להם לפתח עוד יותר את ה׳אנטי׳ כלפי הדת אותה אני שמחה לייצגש ואפילו כלפיי.
הנקודה היא שאני חוששת לדבר מפחד לגרום יותר נזק במקום תועלץ, ומצד שני חוששת שהשתיקה שאני כופה על עצמי חוטאת לאמונה היהודית שלי ופוגעת ב"גאווה" שלי לעם ובבוראי.
איך הרב מציע לנהוג?
והאם הרב יכול להפנות אותי לאיזה קטע קצר שיעסוק בנושא ההתנהגות מול יהודים שלא מקיימים תורה ומצוות,בשפה שהיא עממית ופשוטה להבנה ?
תודה רבה!
מיתר