העיר לוז בה לא נפטרו אנשים

שלום רב,

מובא בספר שופטים (פרק א פסוק כג) שבית יוסף רצו לכבוש את בית אל אשר שמה מקודם היה לוז. וכדי לעשות כן שלחו קודם מרגלים לתור את המקום.

ושם (פסוק כד) נאמר: "ויראו השמרים איש יוצא מן העיר ויאמרו לו הראנו נא את מבוא העיר ועשינו עמך חסד".

הסיבה שהמרגלים לא ידעו את דרך הכניסה לעיר היא כמו שהביא רש"י שם מהמדרש (בראשית רבה פרשה סט פסקה ז) שהיו נכנסים לעיר דרך המערה, ולוז אחד עומד על פי המערה ונכנסים דרך הלוז למערה. וכתב עוד שם, שלוז הוא עץ שגדלים בו אגוזים דקים.

אותו איש הסכים להראות להם את דרך הכניסה לעיר, וכמו שנאמר שם (פסוק כה) "ויראם את מבוא העיר ויכו את העיר לפי חרב ואת האיש ואת כל משפחתו שלחו".

ואחר כך נאמר שם (פסוק כו) "וילך האיש ארץ החתים ויבן עיר ויקרא שמה לוז הוא שמה עד היום הזה".

ואומרת הגמרא במסכת סוטה (דף מו עמוד ב) תניא, היא לוז שצובעין בה תכלת, היא לוז שבא סנחריב ולא בלבלה, נבוכדנצר ולא החריבה. ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור בה אלא זקנים שבה בזמן שדעתן קצה עליהן יוצאין חוץ לחומה והן מתים.

וממשיכה הגמרא ואומרת, והלא דברים קל וחומר, ומה כנעני זה שלא דיבר בפיו ולא הלך ברגליו (אלא הראה להם בעקימת פיו או באצבעו. ויש בזה שתי דעות בהמשך הגמרא) גרם הצלה לו ולזרעו עד סוף כל הדורות, מי שעושה לויה ברגליו על אחת כמה וכמה. 

בברכה,

הלל מאירס