האם חובה לקיים כל מה שכתוב בפרקי אבות?

שלום רב,

בדרך כלל הדברים שנאמרו בפרקי אבות הם מידת חסידות ולא מעיקר הדין, אולם יש לבדוק כל מאמר לגופו.

מקורות: כתוב במסכת בבא קמא (דף ל עמוד א) האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דאבות. וידוע שחסיד היינו מי שמתנהג לפנים משורת הדין, וכמו שכתב רש"י בראש השנה (דף יז עמוד ב) חסיד נכנס לפנים מן השורה. 

דוגמא לדבר במשנה מסכת אבות (פרק ג משנה ג) רבי שמעון אומר שלשה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה כאלו אכלו מזבחי מתים, וכתב רבי עובדיה מברטנורא שם, ובברכת המזון שמברכים על השלחן יוצאין ידי חובתן, וחשוב כאילו אמרו עליו דברי תורה. כך שמעתי. ע"כ.  אולם התוספות יום טוב שם כתב על זה, שלא נתיישבה דעתו בפסק הזה לצאת ידי חובה בכך. דודאי רבי שמעון לאו בהכי מיירי. דאטו ברשיעי עסקינן שאינן מברכין ברכת המזון שהיא מצות עשה מן התורה. ומילי דאבות מילי דחסידות נינהו. כדאמרינן בפרק המניח (בבא קמא דף ל עמוד א) מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דאבות. וכן ראה עוד בתפארת ישראל על אבות (פרק א ביכין אות לג).

בברכה,

הלל מאירס