מה משמעות המילה "תועבה" בתורה?

בס"ד

שלום וברכה,

המילה "תועבה", בדומה ל"שיקוץ", מתארת מעשה חמור - נתעב ביותר.

כך לדוגמה, המצרים היו עובדים את העגל, לכן בעיניהם שחיטת קורבן הפסח של היהודים נחשב לתועבה נוראה וחמורה:

"הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם, וְלֹא יִסְקְלֻנוּ?!" (שמות ח, כב), ומבאר שם רש"י שהכוונה הוא שהדבר שנוא בעיניהם ביותר.

כמו כן, מילה זו גם מתארת משהו שסכנתו הרוחנית גדולה, ויש להתרחק ממנו מאוד:

"כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם... כִּי תוֹעֲבַת ה' כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה, וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה, ה' אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ." (דברים כה, טז).

ביחס לאיסורי עריות, אותן כינתה התורה בשם "תועבה", ביארו חז"ל את משמעות המילה כסטייה מדרך הטבע, אשר שורשה מן המילה "טעות - תעייה": "מאי תועבה - עשו שניהם... תועה אתה בה - כלומר שמניח את אשתו של היתר, ותפס זו של זנות" (נדרים דף נא, עמוד א).

בברכה,

דניאל בלס