מדוע כהנים בעלי מום לא עבדו במקדש?

שלום

שאלה יפה, אך קודם אתקן ברשותך טעות קטנה- הפתגם כל הפוסל במומו פוסל, אינו מתייחס לפגם גופני אלא לאדם שפוסל את היחוס המשפחתי של חברו ולדוגמא טוען שהוא בכלל גוי או ממזר , זה מעיד שבו עצמו כנראה יש איזה פסול.

ולעצם הענין- הרב שלך צודק אך אולי צריך להוסיף קצת ביאור הרי כאשר פה בעולמנו אתה תרצה לשלוח נציג למלך מפאת כבוד המלוכה אתה תשלח אדם בריא ללא מום חיצוני , ומספיק שמבחינה אסטטית יש הבדל ראוי שתבחר בו, ולכן אין הכוונה שכהן עם מום פחות רוחנית אלא אנו נדרשים להתייחס למלכות שמים ממש כמו למלך , ולפתח בנו תחושה מציאותית של קיום מלכות שמים.

אבל יש כאן רובד יותר עמוק- המומים שהתורה מונה שפוסלים כהן , חלקם כלל לא נראים לעין ואינם פוגמים במראה האדם, אלא הוא בינו לבין עצמו יודע שהוא בעל מום אם כן מדוע מום כזה יפסול הרי לפני מלך בשר ודם לא היינו נמנעים לשלוח אדם שיש למשל חור בשן?

ובהכרח שכאן הסיבה יותר עמוקה- הכהנים תפקידם להוריד ברכה ושפע משהשמים לארץ, עבודת היום יום בבית המקדש היא היתה הצינור לשפע הברכה העולמי מהקב"ה לעולם, הכלי להוריד את הברכה הוא הכהן,

וכמו שכאשר אנו עושים קידוש על הכוס או מברכים על הלחם מקפידים שיהיה שלם ללא פגם ואם הכוס פגומה היא פסולה לקידוש כך הכהן, הכלי צריך שיהיה שלם כדי שהברכה שיורדת תרד בשלמות, מהות הברכה זה ההתאמה בין הכלי לברכה ברגע שהכלי פגום השפע לא יכול לרדת בצורה הראויה.