שבת לשון זכר או לשון נקבה?

שלום רב,

שבת הוא גם לשון זכר וגם לשון נקבה (כן מבואר בתוספות מסכת כתובות דף ה עמוד א ד"ה שמא, ובמהרש"א בחידושי אגדות מסכת שבת דף קיח עמוד ב ד"ה ואמר מחללו).

דוגמאות לכך ששבת הוא לשון זכר, ראה ספר שמות (פרק כ פסוק ז) זכור את יום השבת "לקדשו". ושם (פרק לה פסוק ב) נאמר: כל העושה "בו" מלאכה. וכן נאמר בספר ישעיה (פרק נו פסוק ו) כל שומר שבת "מחללו" (שתי הדוגמאות האחרונות הובאו בתוספות כתובות הנ"ל). וכן נאמר עוד (שם פרק נח פסוק יג) וקראת לשבת עונג... "וכבדתו" מעשות דרכיך. וכן ראה שלחן ערוך אורח חיים (סימן תל) שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת "הגדול". וע"ע להיעב"ץ בסידור בית יעקב חלק א' (הוצאת אשכול תשנ"ג, עמוד תרמה אות ח) שהביא מכתבי האר"י, כשתכנס לבית תאמר בקול רם שבת שלום "ומבורך", ושכן היה מנהגו של אביו החכם צבי ז"ל.

דוגמאות לכך ששבת היא לשון נקבה, ראה ספר שמות (פרק לא פסוק יד) "מחלליה" מות יומת כי כל העושה "בה" מלאכה מות יומת (וכן ראה תוספות כתובות הנ"ל). וכן ראה מסכת שבת (דף יב עמוד ב) שבת "היא" מלזעוק. (וע"ע בעניין זה בספר מגדים חדשים שבת דף קיח עמוד ב ד"ה שנאמר, ובספר חזון עובדיה שבת חלק א' עמודים שמג-שמו).

בברכה,

הלל מאירס